שלושה ימים אחרי החתונה: ידין גלמן מדבר על הצעד הבא

אחרי סוף שבוע מרגש במיוחד, שבמהלכו נישא לעיתונאית חדשות 12 אדוה דדון בטקס אינטימי ברמת הגולן, השחקן ידין גלמן חוזר הבוקר (שני) לשגרה - או לפחות מנסה. על סט הצילומים לקולקציית הג'ינסים החדשה של רנואר, העניק גלמן ל"היום" את הראיון הראשון מאז החתונה. בין אופוריית הנישואים למציאות הביטחונית שממשיכה ללוות את חייו, הוא חוזר לרגעי השיא מתחת לחופה, מספר על הדרך שעברו מאז 7 באוקטובר, מסביר מדוע מבחינתו דדון היא "גם הסיבה שאני חי", ומבהיר שגם עכשיו, אחרי החתונה, הוא ואשתו עדיין חיים את הרגע.

איך התחושות?

"אני בעננים. חבל על הזמן. באופוריה".

איזה רגע מהחתונה אתה עדיין לא מצליח להוציא מהראש?

"קודם כל יש מלא רגעים. זה גם עבר ממש מהר. זה לא ייאמן כמה זמן אתה מתכנן משהו, ואז ברגע זה כבר חולף. החופה הייתה שיא, חבל על הזמן, אבל ממש כל רגע בחתונה היה משמיים".

כשמחכים לרגע הזה של לעמוד מתחת לחופה ולהסתכל על האישה בעיניים, איך זה הרגיש מבחינתך?

"יש את הרגע שאדוה הגיעה עם שני הילדים. ירדתי מהחופה כדי לקחת אותם. ממש כמו שאתה אומר - אתה מוקף בכל כך הרבה אנשים שאוהבים אותך, אבל שום דבר לא נמצא שם חוץ ממנה. מה שהיה מרגש זה שגם היו הילדים, חיבקתי אותם, נישקתי אותם. הם היו חלק בלתי נפרד מהביחד הזה של המשפחה. לקחת את כל החבילה הזאת לחופה, זה באמת רגע שאי אפשר לתאר. אני חושב שכל מי שהיה שם מסביב הרגיש אותו בעוצמה".

אם חוזרים אחורה, לתקופה שאחרי 7 באוקטובר, אפשר לומר שהחתונה הזו היא סוג של סגירת מעגל? 

"אני לא רוצה להגיד סגירת מעגל, כי אני חושב שזה פרק בסיפור. אנחנו לא מסיימים פה שום דבר, זה רק הולך ומתגדל וממשיך. אבל כן, זו נקודה שבה אתה מסתכל אחורה על כל מה שעברנו - מהרגעים הכי קשים לנקודה הזאת של פשוט אושר טהור. עם כל מה שעברנו כמדינה, וגם אנחנו כמשפחה, זו זכות לעמוד ככה ולחגוג את האהבה שלנו עם כל כך הרבה אנשים שאוהבים אותנו ומקיפים אותנו. כמו שאתה אומר, זה באמת לקוח מהאגדות".

אחרי כל מה שעברת, מה אתה הכי מעריך באדוה?

"שמע, אנשים מסתכלים על הזוגיות שלנו וחושבים כמה קשה זה שאתה חייב למישהו את החיים שלך. במקרה שלי, היא גם מה שהחזיק אותי בחיים, וגם הרבה בזכותה יש לי היום את יד שמאל. אבל אצלי זה בדיוק הפוך. גם אמרתי לה את זה בחופה - היא גם הסיבה שאני חי וגם הסיבה שלי לחיות. זו מתנה שיש לי, לא עול שאני מחזיק. זה הדבר הכי גדול שאני יכול לבקש. יש לי אישה שאני יודע, ומוכח, שברגעים הכי קשים אני יכול להישען עליה. אני לא יודע כמה אנשים יכולים להגיד שזה המצב אצלם בוודאות".

אתה מרגיש שגם הנפש שלך ניצלה בזכותה?

"לגמרי. התחושה הזאת שאתה מחזיק את עצמך בחיים היא תחושה מאוד פיזית, וזה המון בזכותה. היא ממש ישבה לי בראש כל הזמן".

היום אתה גם בעל וגם אבא. כמה זה שינה אותך?

"אני חושב שלהיות אבא זה טייטל גדול יותר מלהיות בעל".

אז קודם הפכת לאבא, ועכשיו לבעל.

"נכון. עשיתי את הדבר הגדול יותר לפני. וזה גם מה שהיה כל כך יפה בחתונה, זה לא 'אוקיי, מתחתנים, ועכשיו מה יהיה?', אלא אנחנו כבר יודעים מה קורה. אנחנו חוזרים לבית שלנו ולמשפחה שלנו, עם טבעות על האצבע, אבל הדבר הזה כבר קיים והוא יציב. איזה כיף לנו להמשיך את המסע הזה ביחד".

אפשר לומר שבחתונה הזאת התפרקת רגשית בפעם הראשונה מאז כל מה שעברת?

"כן, ממש. אני לא יודע אם התפרקתי, אבל זה היה שיא רגשי שלא האמנתי שאגיע אליו. בטח אחרי 7 באוקטובר, כשאתה נהיה קצת אטום. נראה לי שגם כמדינה כולנו מחזיקים את עצמנו מאוד חזק. כולם זוכרים את הרגע שנפצעתי, את הפוש שיצא, את זה שאדוה הגיעה לבית החולים. כולם היו חלק מהסיפור הזה. ואז להיות שם, בחתונה, זה היה רגע שיא רגשי - גם כעם, גם כחברים, גם כמשפחה וגם כזוג".

מי הכי הפתיע אותך כשהגיע לחתונה?

"אף אחד לא הפתיע אותי, אבל מאוד הערכתי את זה שאנשים עשו את כל הדרך והגיעו. המנתחים שלי מאיכילוב הגיעו, חברים שלנו מחו"ל הגיעו, המשפחות, כל החברים, רנואר - הכל בא ביחד".

כבר חושבים על הרחבת המשפחה?

"אנחנו ממש ברגע. תנו לנו לחיות את זה. אנחנו עוד לא מתכננים שום דבר קדימה. אנחנו נהנים ממה שיש לנו עכשיו".

ומה לגבי ירח דבש?

"לצערי זה לא בתכנון כרגע. היא חוזרת חזק לחדשות, אני חוזר חזק לעבודה. תשמע, לקח לנו שלוש שנים לעשות חתונה, אז אולי ייקח לנו שש שנים לצאת לירח דבש, אבל אנחנו נצא".

כבר יש יעד?

"יפן. הבנתי שזה יעד מאוד אקזוטי ששווה לטוס".