ניצן מילגיר, בוגר המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, זכה בפרס חבר השופטים בתחרות סרטים בינלאומית שהתקיימה במסגרת שבוע התכשיט במינכן - אחד האירועים המרכזיים בעולם הצורפות והתכשיטים העכשוויים.
סרטו של מילגיר, המתעד את פרוייקט הגמר שלו "Spirit Dog", נבחר מתוך 16 עבודות מכל העולם בהקרנה מיוחדת של מגזין התכשיטים הבינלאומי SMCK Magazine, שהתקיימה בגלריית Handwerk במינכן במסגרת שבוע הצורפות.
את ההודעה על הזכייה קיבל ברגע כמעט סמלי במיוחד: "את ההודעה על הזכייה קיבלתי תוך כדי שירדתי למקלט בזמן אזעקה, לא רחוק ממוקדי נפילות במרכז תל אביב. זה העצים עוד יותר את התחושה שהעבודה נולדה מתוך מציאות מורכבת וסוריאליסטית, ותחושת מחנק שמלווה אותנו כבר יותר מדי זמן".
פרויקט הגמר של מילגיר עוסק בשברון לב, אישי וקולקטיבי, ובמפגש בין חוויה פרסונלית לבין מציאות של טראומה ומלחמה. נקודת המוצא לעבודה הייתה פרידה לאחר זוגיות ממושכת, שבעקבותיה החל מילגיר לחקור דימויים של לב, אהבה ואובדן. עם התקדמות התהליך התרחבה החקירה גם למרחב הקולקטיבי - מציאות של כאב בזמן מלחמה, ואובדן הקרקע לריפוי והחלמה.
העבודה משלבת תיעוד של מיצב, תכשיטים, לבוש ונעליים העוסקים במרחב הרגשי של פגיעות ואובדן. לצד המיצב מופיע גם טקסט שנכתב כזרם תודעה, אוסף מילים ותחושות שנאספו לאורך השנים, החל משירותו הצבאי בתקופת מבצע "צוק איתן", דרך פרידה, התקפי חרדה, ועד לחוויית המלחמה הנוכחית.
בפרויקט משלב מילגיר מגוון רחב של חומרים וטכניקות: אלומיניום, ברונזה, פליז, נחושת, כסף ואמייל לצד עץ ארז, אריגי כותנה ופשתן, עור וחבל. תהליך העבודה כולל יציקות מסורתיות ומודרניות, צורפות קלאסית, תפירה, הדפסה בתלת־ממד, CNC ועיבוד בעץ ובעור – תוך חיבור בין מסורות מלאכה עתיקות לטכנולוגיות עכשוויות.
"אחרי שברון הלב שחוויתי, הרמתי את הראש וראיתי שהחברה שאני פועל בה פצועה. התחלתי להתעסק בדימויים של אהבה ולב, לקרוא מאמרים וספרים ולנסות להבין מהו שברון לב, ומה כוחה המיסטי של אהבה. עם הזמן המשבר האישי נרגע, והבנתי שבמציאות שלנו אין מקום לריפוי. יש שכול ואנשים שנהרגים במלחמה, משני צידי הגדר. עניין אותי יותר לגרום לצופה להרגיש, ולהתחבר לכאב וחמלה, מאשר לתת לו תשובה חד־משמעית".
לצד המיצב יצר גם טקסט נלווה, שנכתב כשטף תודעה ומורכב מרסיסי זיכרונות ותחושות שנאספו לאורך השנים - משירותו הצבאי בתקופת מבצע "צוק איתן", דרך פרידה ועד התקפי חרדה שליוו את תקופת המלחמה.
כך נפתח הטקסט שכתב:
"כאב. שתיקה. הסחת הדעת. תא קטן. צפוף. פחד שייקחו לי את החופש. גורל. חוסר שליטה. אוסף מילים. תהום. חיוך למצלמה. ושוב. עיניים שלא אומרות הרבה. שתיקה. חיוך קטן. פחד. הלו, אתם רואים אותי שם. סיבוב ועוד סיבוב. גל של חום. בטן רכה. יד מלטפת. חיבוק. שתיקה. לאן ממשיכים מכאן. ציפור נופלת. רכבת עוברת. אל בלעדייה. חרדה. מתכות רכות. נשמה. שמיים כתומים וסגולים. הדי פיצוצים. חום. קור. אהבה. לב נפתח. פרח מת. צו השעה. צו האופנה. אספרסו על קרח. כלב. רוח. אטום. לב. שתיקה".
הטקסט, שמופיע כחלק מהעבודה, משמש עבורו מעין רישום רגשי של מצב תודעה, ניסיון ללכוד תחושות של חרדה, וחיפוש אחר נחמה בתוך מציאות אישית וקולקטיבית טעונה.
כיום מילגיר מתגורר בתל אביב, עובד מסטודיו ביתי על מותג תכשיטים עצמאי ומשתף פעולה עם אמנים ומוזיקאים בסצנת האינדי. לאחרונה נעשה שימוש בפריטים מקולקציה שעיצב במסגרת תצוגה של המעצב כליל דקל במסגרת שבוע האופנה תל אביב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו