מישהו צריך להגיד את זה - הבן של ויל סמית' הוא בדיחה

כשהוכרז בספטמבר האחרון כי ג'יידן סמית מונה למנהל האמנותי של מחלקת הגברים בכריסטיאן לובוטין, היה ברור שמדובר במהלך שמעורר יותר משאלה אחת. בית האופנה הצרפתי, המזוהה יותר מכל עם זוהר נשי, עקבים חדים וסולייה אדומה אייקונית, בחר להפקיד את אחד מתפקידיו המרכזיים בידיו של צעיר בן 27 - שחקן, מוזיקאי, ללא השכלה פורמלית בעיצוב אופנה - ובעיקר, הבן של ויל סמית'. השבוע, עם חשיפת הקולקציה הראשונה בשבוע האופנה לגברים בפריז, השאלות הללו הפכו לרעש.

הקולקציה הייתה אמורה לסמן התחלה חדשה לקו הגברים של לובוטין. בפועל, היא סימנה בעיקר את תחילתו של גל ביקורת חריף. ברשתות החברתיות כינו אותה "איומה", "בדיחה", ובעיקר הוכחה נוספת לכך שנפוטיזם חזק יותר מכישרון.

מאחורי הקלעים, סרטון רשמי שנועד להציג תהליך יצירתי הפך בעצמו למוקד ללעג.

בין חזון לסטודנטיות יתר

בסרטון נראה סמית לבוש בחולצה לבנה, ג'קט ג'ינס ומעיל שחור ארוך - כשפניו מרוחות בצבע אדום. הוא מדפדף בספרים, מודד פריטים, מסדר אביזרים, ומדבר ברצינות על בניית "שפה עיצובית" ועל הרצון "ליצור משהו שמעורר השראה וקסם". אלא שהפער בין המילים לבין התוצאה, כך נדמה, היה גדול מדי עבור רבים.

העיצובים עצמם נתפסו כפשטניים. נעליים שעליהן כיתובים ולוגואים, מהלך שהמותג עצמו נמנע ממנו לאורך השנים, והעדיף להבליט את הסולייה האדומה כסימן ההיכר היחיד. עבור מבקרים, זה הרגיש כמו עבודת גמר בחוג לאופנה, לא כמו ניהול אמנותי של אחד מבתי היוקרה המצליחים בעולם.

גם הדרך שבה דיבר סמית' על הצבע האדום, בעוד פניו צבועות באותו צבע ואפילו השיניים, נתפסה כמיצג עצמי יותר מאשר הצהרה עיצובית מגובשת. הרבה חשיבות עצמית, הייתה כאן, פחות עיצוב ואפס ענווה למקצוע. 

הדיון הישן: נפו-בייבי או דור חדש

התגובות ברשת לא איחרו להגיע. "מרחם על צוות המעצבים האמיתי שצריך לשבת ולהקשיב לזה", כתב אחד. אחרים תהו בקול רם כמה מהעבודה באמת נעשתה על ידו, וכמה על ידי צוות אלמוני שעומד מאחוריו.

היו גם מי שהשוו אותו לבני מפורסמים אחרים בעולם האופנה, והצביעו על כך שהכישרון לא תמיד עובר בירושה.

מנגד, קומץ קולות יצא להגנתו. היו שטענו שהעיצובים דווקא מעניינים, שהעיסוק האובססיבי בנפוטיזם מחמיץ את עצם היצירה, ושסמית' - עם מיליוני עוקבים ברשתות, מביא איתו חיבור טבעי לדור ה־Z. מבחינת לובוטין, זהו בדיוק ההימור - להביא קהל חדש גם במחיר של רעש וביקורת.

מלבד נעליים אפשר למצוא בקולקציה גם כובע בייסבול שיער שנראה כמו פיאה, שרשראות, מחזיק למצת ותיקים שהם כמו חגורת נשק מלאי כיסים קטנים. 

ההימור של לובוטין

מבחינת בית האופנה, המהלך אינו מנותק מהקשר. קו הגברים של לובוטין קיים כבר מ-2010 ומהווה כ־24% מהמכירות, והפוטנציאל להתרחבות עדיין קיים. מייסד המותג עצמו הודה שסמית' "חסר טכניקה", אך הדגיש שהתלהבות, טעם ותשוקה אינם ניתנים ללמידה, ולדבריו, אלה יש לו בשפע. 

סמית' עצמו לא התעלם מהביקורת. הוא דיבר על הלחץ, על גודל האחריות ועל הרצון להצדיק את האמון שניתן בו כשותף מלא ליצירה.

בסופו של דבר, מעבר לבדיחות ולסערה ברשת, השאלה האמיתית עוד פתוחה. האם הקהל יקנה את החזון, או שידחה אותו כפי שדחה את התצוגה? בעולם שבו אופנה היא גם סיפור וגם מספרים, רק נתון אחד יכריע באמת - המכירות. עכשיו נשאר רק לראות אם השם סמית' יצליח להיות גדול מספיק גם בקופה, ולא רק בכותרות.