בערב שבו תיאטרון הקאמרי בתל אביב התלבש חגיגי לכבוד פרמיירת ההצגה "הריטריט" שכתבה בת חן סבג, ציפינו שגם האורחים המרכזיים יבינו את גודל המעמד ויתרגמו אותו לבחירה אופנתית מדויקת.
השקה בתיאטרון אינה עוד יציאה אקראית, אלא רגע של נוכחות, הצהרה וחיבור בין תוכן לבגד. דווקא כאן, מול הפלאשים והבמה של הקאמרי, נרשמה תחושת החמצה אופנתית ברורה.
בת חן סבג ודודו פארוק / אור גפן
אורי קומאי (דודו פארוק), בן זוגה של סבג, הגיע בלוק שמרגיש יותר כמו סיבוב יומיומי בעיר מאשר ערב פרמיירה חגיגי בתיאטרון. מעיל העור והג'ינס מייצרים מראה שחוק וחסר רעננות, כזה שכבר נראה שוב ושוב, בלי טוויסט עכשווי או מחשבה נוספת. הכובע הספורטיבי והנעליים השחוקות מורידים את הלוק עוד מדרגה ומייצרים תחושה לא מהודקת, כמעט אדישה.
באירוע השקה של ההצגה החדשה שכתבה בת הזוג, אנחנו מצפים לבחירה שיש בה דיוק, אמירה או לפחות נוכחות תרבותית - וכאן הכל נשאר באזור הנוח והצפוי.
הלוק של בת חן סבג / אור גפן
בת חן סבג בחרה בלוק לבן ונקי לפרמיירה, אך כזה שנשאר בטוח מדי. המראה המינימליסטי והכמעט יומיומי, לא מצליח לייצר דרמה או בימתיות שמתאימה ליוצרת שעומדת במרכז הערב ועל במה כל כך משמעותית. המגפיים הכבדים מנסים אולי להכניס עניין, אך יוצרים דיסוננס שלא מרגיש מכוון או מחובר לאירוע. במקום לוק חגיגי או תיאטרלי, מתקבל מראה שמרגיש יותר כמו הגעה לחזרה מאשר לפרמיירה.
כצמד, הלוקים לא מדברים זה עם זה וגם לא עם האווירה החגיגית של השקת הצגה חדשה. הוא קז'ואלי מדי, היא מאופקת מדי, והחיבור ביניהם יוצר תחושה של הגעה לשני אירועים שונים. אין כאן שפה משותפת, לא צבעונית ולא רעיונית, וחסר אותו טאץ' שמכבד את הבמה, את התיאטרון ואת הרגע. לצערנו, הפעם לא עפנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו