בלנסיאגה עשתה את זה שוב ועוררה סערה עולמית עם פריט אופנה שנוי במחלוקת, שכמעט צוחק על כל מה שחשבנו שנחשב יוקרתי.
הפריט המדובר שנראה למראית עין כמו קפוצ'ון או ז'קט, אבל בפועל מזכיר יותר סמרטוט אדום שאולי עבר במגרסה, על הרצפה או זכה ללעיסה הגונה מאיזה כלב רעב, זכה לשם "Destroyed Jacket".
אם לא היה מגיע עם התגית של בית האופנה היוקרתי, הפריט כנראה היה "מככב" במקסימום במכירה של פריטי יד שנייה - אך הוא הפך ללהיט מטורף ואזל המלאי שלו תוך 24 שעות, וזאת למרות תג המחיר הממש לא שווה לכל כיס - 950 דולרים.
ברמה החזותית מדובר בז'קט קפוצ'ון אדום, שנראה קצת כמו גרסה פוסט אפוקליפטית של סווטשירט ישן מהתיכון: שרוולים בלויים, חורים במרכז, שולי בד פרומים וחוטים תלויים מכל עבר. סרטונים שהעלו משתמשים ב-X (טוויטר לשעבר) ובטיקטוק הציגו דוגמן רוכס את המעיל, בזמן שהבד כמעט מתפרק מול המצלמה.
כמה שעות לאחר מכן, לפי הדיווחים ברשת, המלאי הראשון כאמור כבר נעלם ונשארו רק ציוצים סוערים. "אם ככה נראים היום בגדים יוקרתיים, אז אני מיליונר. הארון שלי מלא בזה", כתב גולש ציני. גולשים אחרים הוסיפו: "תקנו סווטשירט בעשרה דולרים, תדרסו עם מכסחת דשא ותמכרו ב-950 דולר. בלנסיאגה, איפה החוזה שלי?", "לגנוב מהומלסים ואז למכור את הבגדים שלהם ב-950 דולר זה מודל עסקי מטורף" ו"איפה הלוגו? אני לא אקנה את זה בלי הלוגו. אני לא רוצה שאנשים יחשבו שקניתי את זה במכירת חצר. אני רוצה שהם ידעו שאני אידיוט".
ז'קט הקפוצ'ון הקרוע של בלנסיאגה / X
אבל מעבר לבדיחות, יש הטוענים כי יש כאן משהו עמוק יותר. "בלנסיאגה עושה אנטי אופנה", כתבה גולשת. "זו אופנה שמערערת את מושג היופי: להפוך קרעים, פגמים ובלאי לסמל סטטוס. במילים אחרות - הז'קט הזה אינו אמור להיות יפה, הוא אמור לייצר שיחה".
גולש אחר כתב: "יש שני סוגים עיקריים של קונים שחוטפים את הז’קטים ההרוסים האלה - יש את מחפשי הסטטוס ומביני האופנה: אנשים שרוצים לשדר השתייכות לשבט מגניב ואוונגרדי, להראות שהם 'מבינים את זה'. המחיר הגבוה, המחסור והאסתטיקה שמעוררת שערוריות משתלבים יחד לסימן של טעם, כסף ורהיטות תרבותית".
הסוג השני - קונים שמונעים מאירוניה ובקיאים בתרבות הרשת: כאלה שמתייחסים לפריט כאל אמירה או מם בצורת בד, וקונים אותו כי הוא הופך תגובות חיצוניות (הלם, צחוק, שיחה) למטבע אישי. עבורם זה עניין של לתפוס לרגע בעלות על הבדיחה, לשלב את עצמם בשיח האופנה ואולי אפילו למכור את הפריט מאוחר יותר ברווח".
הפרטים הקטנים / X
זו לא הפעם הראשונה שהמותג היוקרתי משחק באש. תחת המותג כבר יצאו בעבר עיצובים לא פחות מעוררי מחלוקת כמו תיק שנראה כמו שקית אשפה ונמכר ב-1,790 דולר, נעליים שנראות כאילו נמצאו באתר בנייה במחיר 1,850 דולר, תיקי קלאץ' בהשראת שקיות של Lay’s, חצאית מגבת ב-925 דולר וצמיד שנראה כמו סרט הדבקה תעשייתי תמורת 3,000 דולר. כל אחד מהם עורר צחוק, כעס, לעג או הערצה ואז נמכר עד הפריט האחרון.
הקו המנחה של המותג פשוט: להפוך את האבסורד למוצר ואת הדיון למותג. "זו סאטירה על העושר, שמתחזה לעוד מעיל יוקרה", כתבה בעבר ונסה פרידמן מהניו יורק טיימס על גישתו של דמנה, מי שהיה המעצב הראשי של בית האופנה במשך עשור והוחלף לאחרונה בפייר פאולו פיצ'ולי.
הפרובוקציות של בלנסיאגה הן למעשה אמנות לבישה, שבוחנת כמה רחוק אפשר ללכת כשהיררכיות של טעם ושל כסף מתפרקות מול עיני העולם, ועדיין למרות ההיסטריה, לא כולם קונים את זה - תרתי משמע. מבקרי אופנה טוענים שזו כבר לא ביקורת אלא גימיק מתמשך ושבלנסיאגה חצתה את הקו שבין גאונות לציניות אך גם הם מודים: אף אחד לא דיבר כך על בית אופנה אחר בעשור האחרון.
כך, בזמן שחלק מהעולם צוחק על הז'קט הקרוע וחלק אחר קונה אותו בהיסטריה, בלנסיאגה שוב מנצחת. בעידן של ממים, ציוצים ולייקים, המוצר הוא לא הבד אלא השיח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו