בימים שלפני קום המדינה, בתקופת היישוב הישן, הרבה לפני שנולדה האופנה המהירה ובגד טוב נתפר אצל התופר, שלטה האופנה האירופאית הבורגנית. הגברים התהלכו בחליפות שלושה חלקים עם מגבעות, והנשים לבשו חצאיות ארוכות עם חולצות צווארון גבוה ומחוכים שיצרו מותניים צרים. אך החום הישראלי והאדמה הלא סלולה הראו עד מהרה שהאופנה חייבת להשתנות ולהתאים לזמן ולמקום.
לקח לנו הישראלים שבעה עשורים לאמץ סוג של זהות אופנתית, כזו שמצליחה לשלב בין אופנה בינלאומית למזג אוויר לוהט ולח, מהסוג שמגדיר אותנו, קצת ממזרח וקצת ממערב.
אם נחזור אחורה בזמן, אל תחילת גלי העלייה השנייה והשלישית והקמת הקיבוצים, נראה כי האופנה הישראלית הושפעה בעיקר מאידיאולוגיה וממצב כלכלי. הבגדים איבדו את המשמעות המעמדית שלהם והפכו לכלי פונקציונלי בלבד. הנשים דרשו שוויון זכויות, שבא לידי ביטוי ברצון ללבוש בגדים זהים לאלה של הגברים. החצאיות קוצרו ותוקנו למכנסיים קצרים, והחולצות הפכו קצרות ומאווררות יותר.
בגדים שמתאימים לעבודה, 1949 / צילום: טדי ברונר, לע"מ
כך נולד הסגנון "הצברי" המיתולוגי: פשוט, מרושל במכוון, ומותאם לאקלים ולרוח הזמן. הסגנון של "זרקתי על עצמי משהו ויצאתי" הפך לסימן היכר ישראלי, שלמעשב, ממשיך להדהד עד היום.
מחסור ויצירתיות: העשור הראשון
עם הקמת המדינה, הוכרז משטר צנע וקיצוב בעקבות מחסור חמור בחומרי גלם. הממשלה לא רק פיקחה על מחירי הבגדים אלא גם קבעה את העיצוב שלהם. מפעלי הטקסטיל הולאמו והחלו לייצר בגדים בסגנון אחיד תחת המותג "לכל" - במחירים זולים ב-30% ממחירם בשוק החופשי.
כל אזרח היה זכאי ל-85 נקודות שנתיות לרכישת בגדים ו-45 נקודות לרכישת נעליים, והצבעים השולטים היו חאקי, כחול ולבן. נשים ישראליות, שהרגישו מצוקה בגלל המחסור, פנו לא פעם לשוק השחור כדי להשיג יותר בדים ולתפור לעצמן בגדים.
במקביל, התפתחה בישראל אופנת עילית לבעלות אמצעים. בית האופנה "משכית" מייסודה של רות דיין, תצוגות אופנה יוקרתיות במלונות פאר, ומעצבות כמו לולה בר ופנינה ריבה, יצרו עולם מקביל של יוקרה בתוך הצנע.
צבא, שחרור וחופש: שנות ה-60 וה-70
בתחילת שנות ה-60, בזמן שבארה"ב התחוללה מהפכה אופנתית, בישראל שלט המראה הצבאי. אחרי ניצחון מלחמת ששת הימים, החיילים הפכו לאייקוני אופנה, והמדים חדרו לארון האזרחי. משקפי טייסים ומעיל הדובון הפכו לפריטי חובה, ומדים היו בגד מחייב באירועים רשמיים.
במקביל, בהשפעת אופנת ילדי הפרחים מהמערב, נפוץ השימוש בבגדים אתניים. הגלביות שנוכסו מהתרבות הערבית הפכו לפריט אופנתי, וחצאית המיני הפכה לסמל של שחרור מיני ונשי.
אולם אחרי מלחמת יום הכיפורים ב-1973, האכזבה מהמערכת הצבאית הובילה לנטישת המדים כסמל תרבותי. הגלביות נזנחו גם הן, משום שנתפסו כהזדהות עם האויב. ובמקומם הגיע הוא - מלך הארון הישראלי עד היום: הג'ינס.
ג'ינס ישראלי - סמל סטטוס ששינה את הכל
בראשית שנות ה-70, הג'ינס שהיה כבר פריט פופולרי בעולם המערבי, הגיע לישראל והפך מיד לפריט אופנה מבוקש. מפעל אתא, שביקש להישאר רלוונטי, החל בייצור ג'ינס מתוצרת מקומית - והוא הפך מיד לסמל סטטוס בשל עלותו הגבוהה.
הג'ינס סימל את הקשר המתחזק עם תרבות המערב ואת הרצון להיות חלק ממנה. בשונה מארה"ב, שם הג'ינס סימל לעתים מרד נגד הממסד, בישראל הוא דווקא היווה סמל לשאיפה לסטנדרטים מערביים ולהתחברות עם תרבות הצריכה העולמית.
המהפך הפוליטי ב-1977 השפיע גם על האופנה. חולצות הפועלים הוחלפו בחליפות ובתסרוקות מוקפדות, ובני עדות המזרח, שהושפעו מהסגנון הצרפתי, סירבו לאמץ את מראה הצבר המרושל. החל משנות ה-80, ישראלים בעלי ממון החלו לטוס לחו"ל ולרכוש מותגים בינלאומיים שטרם הגיעו לארץ.
מכנסי ה"פיל" הרחבים, חולצות כפתורים צמודות עם הדפסים שחושפות את החזה, וכמובן הג'ינס, הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף האופנתי הישראלי.
ישראל של היום: ג'ינס, טי-שירט וכפכפים
עם הגעת רשתות האופנה הבינלאומיות לישראל בשנות ה-90 ותחילת האלפיים, הג'ינס איבד את מעמדו כסמל סטטוס יקר והפך לפריט בסיסי ונגיש לכל, במגוון סגנונות וגזרות. אך הוא לא איבד את מעמדו כפריט המרכזי בארון - להפך.
אין ספק: הג'ינס הוא הפריט הרב-תכליתי בעולם, אך בארון הבגדים הישראלי במיוחד. מאז סוף המאה ה-19, הג'ינס עבר מרחק ארוך - מבגד עבודה מחוספס שסימל את מחפשי הזהב האמריקאים, לפריט אופנתי שאיננו יכולים לחיות בלעדיו.
בישראל של 2025, הצבר המודרני מוגדר על ידי השילוש הקדוש של האופנה הישראלית: ג'ינס, טי-שירט וכפכפים. זהו שילוב שמשקף את מהות הישראליות - חיבור בין הפשטות הקיבוצניקית והים-תיכוניות לבין השפעות עולמיות ומודרניות.
אנחנו הולכים איתו לעבודה, יוצאים איתו בערב, מסתובבים איתו בכל מקום. הג'ינס נלבש בפגישות עסקיות, בחתונות ובסופי שבוע בפארק. זה לא רק בגד - זו הצהרה של זהות וסגנון חיים.
בד הדנים, שהיה נחלתם של האמריקנים, הפך להיות נגיש לא רק על ידי יצרניות האופנה המהירה הבינלאומית, אלא גם על ידי מותגים מקומיים כמו קסטרו, רנואר, פוקס, סאקס, רונן חן, Under the Rock ועוד. אין כמעט מעצב או ישראלי שלא תמצאו אצלו מכנסי ג'ינס, כדי לתת מענה לצרכנים.
השילוב של ג'ינס, טי-שירט פשוטה וכפכפים (גם בחורף!) מתמצת את שיאו של הצבר המודרני: חופשי, לא מתייפייף, מחובר לים ולאדמה, אך גם גלובלי ומודרני. השילוב בין פשטות קיבוצניקית לתרבות גלובלית יוצר סגנון שהוא ייחודי לישראל.
כפי שאמרה מעצבת האופנה פיני לייטרסדורף כבר ב-1955: "אופנה של עם אינה פרי המקרה, היא נובעת מתחושת הסגנון שלו, מאקלים מולדתו, מהצרכים המעשיים של אורח חייו היום-יומיים".
הג'ינס עם הכפכפים אולי מסמל את הישראליות במיטבה: נוחות מעל הכל, חוסר פורמליות, והיכולת לשלב ניגודים לכדי זהות מגובשת ובטוחה בעצמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו