"הקסם חזר": רחוב שינקין מתעורר לחיים

לא מעט דמעות זלגו ברחוב שינקין בתל אביב כשבית הקפה המיתולוגי "אורנה ואלה" נסגר לפני שבע שנים. האירוע סימל את סופה של תקופה עבור הרחוב שנחשב פעם ללב הפועם של תל אביב החילונית, הבוהמיינית והאופנתית. אבל כמו שקורה לא פעם, אחרי הירידה מגיעה העלייה.

ההתחלה היתה צנועה. ב־1913 נוסדה שכונת מרכז בעלי מלאכה על ידי מנחם שינקין, וכעבור 12 שנה זכה המייסד להנצחה רשמית כאשר הרחוב הראשי של השכונה נקרא על שמו. למרות שתוכנית המתאר המקורית ייעדה את הרחוב למגורים בלבד, כבר בשנות ה־30 החלו להיפתח בו חנויות בניגוד להנחיות, עד שב־1935 נכנעה העירייה ללחץ הסוחרים והתירה את פעילותן. המהפך האמיתי התרחש בשנות ה־80, כאשר צעירים ויוצרים, בעידוד העירייה, עברו להתגורר בשכונה במטרה לעודד הגירה חיובית אליה. השילוב בין מגורים זולים לבין חללי מסחר ובתי קפה יצר את הקהילה המיוחדת, ואופיו של הרחוב השתנה. עסקים פורצי דרך כמו גלריה "תת־רמה", סטודיו "פלסטיק פלוס", חנות התקליטים המיתולוגית "האוזן השלישית" ומותגי הבגדים גרטרוד ומרסל הפכו את שינקין למוקד משיכה לעסקים ייחודיים ולסמל של תרבות תל־אביבית צעירה, פתוחה וחופשית.

הרחוב, שפעם היה מזוהה עם לובשי שחורים ("היא כל כך מסובכת, לובשת תמיד שחור", כתב יאיר לפיד בשיר "גרה בשינקין"), נערות זוהר ובוהמה תל־אביבית, עבר גלגולים רבים. בשיא תהילתו, בשנות ה־90 ותחילת האלפיים, משכו החנויות הקטנות מעצבים צעירים כמו רונן חן, מיכל נגרין, נעמה בצלאל ולולו ליאם. עם הזמן המותגים הגדולים זיהו את הפוטנציאל המסחרי ורשתות כמו אדידס, בילבונג, נעלי אלדו ופוקס החליפו את בתי העסק העצמאיים. בימים ההם אפילו סניף של ארומה ניצב בגאווה בליבו של הרחוב.

אבל בעוד המסחר שקק והקופות צלצלו, שיפוץ ארוך ומתיש שהחל ב־2011 והסתיים ב־2013 היווה מכה קשה לרחוב. החנויות נותרו יתומות, ושלטי "להשכרה" נתלו על כל חנות שנייה. מצב העסקים היה כל כך רע שסוחרי הרחוב החליטו להתאגד בוועד מקומי ואפילו להציע כרטיסי מועדון שיעניקו הנחה בחנויות. מגפת הקורונה, שהגיעה בתחילת העשור, בוודאי לא עזרה לרחוב להתרומם, אבל דווקא בשנה האחרונה משהו ברחוב מתעורר מחדש.

הנדל"ן השפיע על הכל

כמה שבועות לפני המלחמה פתחו שתי חנויות הדנים הוותיקות LEE ורנגלר את סניפי הדגל שלהן בשינקין. "ישראל זו מדינה שכיף להסתובב בה ברחוב, אנשים רוצים להיות בחוץ, באוויר הפתוח, זה חלק שטבוע בנו הישראלים", אומרת רוני לוי, מנהלת השיווק של היבואנים "אלוף אינטרנשיונל".

"המותגים שלנו הם מותגי 'street ware', הם מדברים את שפת הרחוב, ולכן היה לנו הגיוני לפתוח חנויות ש'מדברות' את הדבר הזה ולא מסתתרות בתוך קניון. שינקין היה מאז ומתמיד רחוב שעולים אליו לרגל, ולא רק תושבי תל אביב. זה מקום שבאים אליו כדי לעשות 'סיבוב'. העובדה שאין כאן כמעט רשתות אלא אופנה שהיא אחרת, קצת יותר מיוחדת, התאימה לאג'נדה שלנו. זה רחוב שחווה ירידה, אבל בהחלט יש תחושה שהקהל הולך וחוזר".

הרחוב, שפעם היה כולו מבנים בני שתי קומות, זכה גם למתיחת פנים נדל"נית בזכות תוכניות תמ"א 38. חללי המסחר הישנים השתדרגו בחלונות ראווה חדשים והעניקו סגנון חדשני לרחוב. מחירי הנכסים ברחוב החלו לנסוק, השכירות עלתה - ואיתה גם תמהיל דיירי השכונה. במרבית המקרים, אם תמצאו כאן אנשי מוזיקה או תרבות, זה משום שהם נשארו כאן, וצעירים בעלי מקצועות חופשיים כבר כמעט שאינם יכולים להרשות לעצמם לשכור דירה במקום. מרבית התושבים הם עובדי תעשיית ההייטק או סטארטאפיסטים צעירים, לצד משפחות מבוססות - והאופנה השתנתה גם היא בהתאם להעדפות הלקוחות החדשים. את חנויות האופנה האלטרנטיבית והבגדים השחורים החליפו בוטיקים שמציעים סחורה מקומית ומוקפדת לצד פריטי אופנת רחוב של מותגי פרימיום.

לאורך השנים רחוב שינקין קיבל את אופיו גם בהתאם למיקום: בתי העסק שבתחילת הרחוב, הקרובים לאלנבי, מציגים מין ערב־רב של חנויות תכשיטים, משקפי שמש וראייה, מספרות וסטודיו לקעקועים. גם חנויות הווינטג' והיד השנייה לא נעדרות משינקין, ובוטיקים המוכרים פריטי יוקרה מיוחדים ומשומשים צצים כמו פטריות אחרי הגשם ומושכים אליהם קהל רוכשים שמבין ואוהב את הז'אנר.

כאשר עוברים את הכביש, מייד אחרי גינת שינקין שידעה בעברה מסיבות שמחות של ימי שישי בצהריים, האופי משתנה והאווירה הופכת למעט אירופית. ההתחדשות המשמעותית ביותר ניכרת דווקא בחלק הקרוב יותר לרוטשילד, שם מרוכזות רוב החנויות.

אחד הסמלים המזוהים ביותר עם אופנת הרחוב היוקרתית הוא המותג "סטוסי", שחנות יחידה שלו פועלת בשינקין, והתורים המשתרכים ממנה בימי שישי ארוכים במיוחד. שון סטוסי ייסד את המותג האמריקני אי־אז בשנות ה־80 בקליפורניה באווירה של ים וגלשנים, והבגדים שלו הושפעו מאופנת ההיפ הופ, הפאנק והסקייטבורד. לאורך השנים נוצרו שיתופי פעולה מיוחדים של סטוסי עם מותגים אחרים - מלואי ויטון ועד לבירקנשטוק, והמחירים בהתאם.

"הצעירים מחזירים את ההורים"

אחת החנויות הוותיקות ברחוב, שכבר שנים ארוכות מוכרת מותגים בינלאומיים שנבחרו בפינצטה - כמו איזבל מארה, פרי סיטי, R13 ונילי לוטן - היא "סקורצ'ר". "כבר הרבה זמן שלא היתה כזו תנועה ברחוב", אומרת מיה קליגר, שמנהלת ביחד עם אמה ציפי את החנות. "ביום שישי יש התקהלות. הרבה באים בשביל לשבת בבתי הקפה שנפתחו לאורך הרחוב, ומי שבא לאכול גם בא להסתובב ולקנות".

מיה, שהיא גם תושבת השכונה, עוד זוכרת את החגיגות של שישי בצהריים בימים השמחים של הרחוב. "זה היה טירוף, אנשים היו מסתובבים כאן עד הערב בימי שישי, הגינה היתה מלאה בקהל ואי אפשר היה לזוז על המדרכה. יש התעוררות ותחושה שמשהו מתרומם כאן, אבל זה לא מה שהיה, זה אחרת, כי גם הקהל אחר. הדור הצעיר מחזיר את ההורים אל הרחוב".

לא היתה מחשבה לעבור לקניון?

"גם כשהרחוב היה בשיפוצים לרגע לא חשבנו לזוז. אני רגילה לרחוב, לתחושה, לחיבור עם האנשים שמחפשים אופנה שהיא קצת אחרת, פחות מסחרית. גדלתי כאן כל חיי, ולשינקין יש ייחודיות שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר. אפילו שאין כאן מקום חניה אנשים מגיעים במיוחד".

כמו "סקורצ'ר", בהמשך הרחוב ניתן למצוא כמה חנויות שהצליחו לתקוע כאן יתד, כמו חנות הבגדים "הוונס" שמביאה גם היא מותגי פרימיום, והחנות הראשונה של "סטורי", רגע לפני שהפכה לרשת עם עשרות סניפים. רשתות אופנה מהירה לא תמצאו כאן, אין לזה ביקוש. האחרונים שעזבו את הרחוב היו המותג דיזל שסגר את דלתות חנות הדגל לפני כמה חודשים וסניף של מותג הטיפוח "סבון" שנולד ממש כאן ברחוב אבל ויתר על האחיזה במקום.

בנקודה שבה ניצב במשך שנים קפה "תמר" המיתולוגי תיפתח חנות בגדים חדשה - KIXBOX - שתחלוש על פני שלוש קומות של אופנת רחוב עם מותגים כמו קארהארט ויפ, אוביי ופארה. "ממש התעקשנו לפתוח את החנות שלנו בשינקין", אומר המנכ"ל, אלון קימלמן. "אלו שלוש קומות של מותגי אופנת רחוב ברמה גבוהה שמדברים את הרחוב. הקשר אל הרחוב הוא משהו שנמצא בדנ"א שלנו. אנחנו רוצים לדבר עם הסביבה, להגיע ללב הקהילה ולחיים בה, ואין מקום יותר נכון מזה מאשר בשינקין. באמצעות העיצוב של החלל אנחנו גם מנסים להתחבר אל הקהילה ולתת במה לתרבות של הרחוב המיוחד הזה. השארנו את הקירות החשופים כדי שיהדהדו את המבנה ההיסטורי הזה, וכהומאז' נציע קפה חינם".

חלק מההתעוררות העכשווית של שינקין היא בעיקר בזכות חנויות הפופ־אפ שמאפשרות למעצבים צעירים להציג את מרכולתם לכמה ימים או שבועות. רשת repop, שמחזיקה כמה נכנסים ברחבי העיר, מתחזקת ארבעה סניפים ברחוב שינקין, וכל כמה שבועות אפשר לראות את תוצריהם של מעצבים שונים מעולמות האופנה, החל מבגדים ועד לתיקים ותכשיטים.

מחפשים את האישי, האנושי

המלחמה גם תרמה לכך שרבים מעוניינים לתמוך בעסקים קטנים ומקומיים. המשבר הכלכלי בשנה וחצי האחרונות גרם ללקוחות להבין את החשיבות של קנייה מתוצרת הארץ או מסוחרים קטנים, והמפגש הישיר עם המעצב מאפשר לדעת מי עומד מאחורי הבגד.

מי שהתחילו כחנות פופ־אפ ועברו לחנות קבע הן "בל וסו" שאוצרות מותגים ומעצבים מרחבי העולם, מייצרות שיתופי פעולה עם מעצבים מקומיים יצירתיים וממש לאחרונה גם השיקו את מותג הבית FEZ הכולל קולקציית ג'ינסים משובחת, טישרטים, אקססוריז, ועוד. "לפני שפתחנו את חנות הדגל הזאת היינו פותחות פופ־אפים בהרבה מקומות אחרים בכל העיר, והפופ־אפ בשינקין, בחלל הזה, הוא מהמוצלחים ביותר, אז החלטנו להישאר", מספרת ענבל בוסיבא, מבעלי החנות. "מבחינתי שינקין הוא הרחוב בעיר בה"א הידיעה. הוא מחבר בין שדרות רוטשילד ה'פושי' ושוק הכרמל העממי, וכל המנעד הזה ניכר גם בלקוחות וגם בתמהיל החנויות שבו. חנות הדגל שלנו היא יעד ללקוחות מכל הארץ במיוחד בשנתיים האחרונות, מאז שהקמנו את FEZ, שאת כל הקולקציה ניתן להשיג רק בה ומעט דגמים גם בחנות של הספרייה הלאומית בירושלים".

ממש בסמוך ל"בל וסו" אפשר למצוא את המותג NOON שפועל משינקין ונפתח כחנות פיזית קצת לפני הקורונה, מתמחה בייצור נעליים ולאחרונה גם בבגדים. "כשהתחלנו לשפץ, לפני כחמש שנים כשהרחוב היה בשיא הדעיכה, אנשים הסתכלו עלינו וחשבו שאנחנו לא נורמליים", אומרת רותם אסיאס, בעלי החנות והמעצבת.

המחשבה הראשונה היתה לפתוח בשינקין?

"לגמרי. זה היה טבעי עבורי. אני גרה רחוב ליד ומרגישה שזה מחבר אותי לקהל ולצרכיו. שינקין הוא רחוב מרכזי ואיקוני, אבל גם מאוד שכונתי, וזה מורגש באינטראקציה עם הלקוחות המקומיות שאוהבות לסגור כאן את כל הסידורים והקניות".

מה מייחד חנות רחוב לעומת חנות בקניון?

"לחנות רחוב יש נשמה, הכל משפיע על הדינמיקה עם הלקוחות. היא גם יוצרת מפגשים אקראיים שמביאים איתם הפתעה וריגוש. העיר כל הזמן משתנה, וזה מביא איתו תמהיל חדש של לקוחות. גם הפריחה הקולינרית משפיעה על ההתחדשות, והרחוב מרגיש שוב חי".

שינקין 2025 אינו מבקש להיות העתק של שינקין שנות ה־90. הוא נולד מחדש כרחוב שמתכתב עם העבר אך פניו לעתיד. לצד בתי מסחר העונים על הצרכים של תושבי השכונה, כמו חנות הצעצועים וכלי הכתיבה, הטמבוריה והתופרת, חללי המסחר שעמדו ריקים במשך שנים מתמלאים מחדש ואיתם גם חוזר הקהל הרחב. ההתעוררות המחודשת של שינקין מסמלת אולי משהו גדול יותר שקורה בחברה הישראלית: אחרי תקופות של משבר וכאב יש חיפוש מחודש אחר זהות מקומית ואותנטית.

הרחוב שהיה פעם סמל לתל־אביביות חוזר, אך הפעם לא כחיקוי של משהו זר, אלא כביטוי של דור חדש. לאלה שמספידים את המסחר ברחובות ואת בתי העסק לטובת הקניונים והקניות המקוונות, שינקין 2025 מציע נרטיב שונה: חוויית קנייה אנושית, מחוברת לקהילה ולמקום. אולי זה בדיוק מה שכולנו מחפשים אחרי שנים של ריחוק חברתי ומשברים - לחזור לרחוב, למקום שיש לו נשמה.