לא רק בחג: החולצה הלבנה יוצאת מהארון

חולצות לבנות הן אולי מהפריטים הכי בולטים במלתחה הגברית והנשית • סטודנטים בשנקר יצאו לחקור את החולצה ותפרו יצירות שיוצאות מחוץ לקופסא

החולצה של עדן כהן . צילום: גל בומנדיל

תשכחו מחולצה לבנה קלאסית: אחד ממנהגי חג השבועות המקובלים הוא לבישת בגדים בצבע לבד. בגד בצבע לבן וליתר דיוק חולצה לבנה, היא לא רק סממן של חג אלא גם פריט מיתולוגי ועל זמני שאין ארון בגדים שלם בלעדיו. למעלה מעשור סטודנטים בשנה ב' במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר חוקרים את ההיסטוריה של החולצה הלבנה בקורס ייחודי בהנחיתו העיצובית של המעצב יוסי קצב ובהנחיתו טכנית של גלעד יונה.

"החולצה הלבנה נוכחת בעולם הישראלי והיהודי", מסביר קצב. "מאז שאני זוכר את עצמי כילד בחגים, ההורים שלי רכשו לנו חולצות לבנות, וכמובן לאירועים חשובים כמו בר מצווה או חתונה. בשנים האחרונות הגברים הישראלים משלבים את החולצה הלבנה עם מכנסיים קצרים בגזרה רחבה גם כלבוש לחתונות קיץ או למכנסי צ'ינו ארוכים מכותנה במראה נקי ומתוחכם". 

קצב מוסיף כי החולצה הלבנה הינה פריט שבולט במלתחה הגברית אבל גם לנשים יש אופציות נפלאות בגזרות שונות. "מעצבים כמו ראלף לורן, קרולינה הררה, פראדה ומעצבי על נוספים כוללים בקולקציות שלהם חולצה לבנה קלאסית שמתאימה לאסתטיקה שלהם".

חולצה בעיצוב קאי גל דהו צנובר / צילום: גל בומנדיל

הסטודנטים, החוקרים בקורס את ההיסטוריה של החולצה הלבנה לאורך השנים, נפגשים כבר בשיעור הראשון עם חולצות מהמאה ה-19 ועד היום, אותן ניתן למצוא בארכיון רוז בשנקר. "כל סטודנט בתחילת התהליך בוחר השראה מעולם האומנות ועושה מחקר מעמיק על האומן והיצירה שבחר. ההשראה היא נקודת הפתיחה ומשם הסטודנט ממשיך לעולמות שלו עצמו" .

למידה בצל המלחמה

"בשנה הנוכחית הקורס היה מאוד מאתגר", מסביר קצב "היות והסמסטר היה קצר בעקבות המלחמה. התחלנו את השנה מספר חודשים אחרי המועד המקורי וכמו כל ישראל היינו במצב של חוסר וודאות, הלם וטלטלה. השיעורים הראשונים היו לא פשוטים היות שהיינו צרכים לדבר על בגדים ואסתטיקה בזמן שרבים מחברינו עברו אובדן או חוסר וודאות לגבי העתיד. עם זאת החלטנו שאנחנו צוללים בשעות של הקורס לעולם של יצירה ומחקר ובאמת בשעות הללו חלמנו על חולצה לבנה". 

מראם ח׳ורי, בת 22 מכפר פקיעין בהרי הגליל

"את ההשראה שלי לעיצוב החולצה הלבנה קיבלתי מאותה אישה שהמצפן שלה ושל כל אישה אשר חיה באותה חברה, מראה לה דרך אחת: חתונה ונישואין. זו המחויבות שלה כלפי החברה וזה מה שמצופה ממנה לעשות מרגע שנולדה.

החולצה של מראם ח׳ורי / צילום: גל בומנדיל

"יצרתי חולצה מכופתרת לבנה ארוכה וצללית אשר נותנת תחושה של עול הרובץ על כתפיה. אישה שתמיד מצופה ממנה להיות הוותרנית והמקריבה וללא עוררין. ניסיתי להראות את המחנק החברתי דרך החולצה. הפרינט שעל הגלימה היה בהשראת קישוטי החינה והעיצובים אשר מצירים לכלה בטקס החינה הערבי המסורתי יום לפני ליל הכלולות שלה". 

החולצה של מראם ח׳ורי / צילום: גל בומנדיל

 אור ברנסון, בת 24 מרמת השרון

"בתיכון למדתי מוסיקה וחשבתי להמשיך בכיוון. אני שרה, כותבת, ומנגנת גיטרה אבל החיים קיבלו תפנית. בצבא הקמתי עסק של סריגת תיקים ומשם הבנתי שאהבה שלי האמיתית היא לאופנה והמוסיקה נותרה כתחביב. ההשראה לפרויקט הייתה תערוכה המציגה את האנושות כמו שהיא סביב העולם, בלי פילטרים.את החיים המשותפים שלנו כחברה, את ההתמוטטות והאי סדר, את העומס, החנק והצפיפות - והכל דרך העיניים של 156 צלמים מסביב לעולם.

"בתוך זה בחרתי להתמקד בנושא של קלסטרופוביה. משם יצרתי פיתוח בד שמשלב שכבות רבות של בדים שונים המייצגים את תחושת הצפיפות והעומס. הצבעוניות של האנושות באה לידי ביטוי בפיתוח הבד על ידי שימוש של מגוון בדים צבעוניים". 

החולצה של אור ברנסון / צילום: גל בומנדיל, צילום: החולצה של אור ברנסון / צילום: גל בומנדיל

גילי יעקבי, בת 23 מחיפה במקור וכיום מרמת גן

"ההשראה שלי הייתה הפסל 'האישה בהינומה פנלופה' של האמן הדני ג׳נס ג׳ריקאו. הפסל עוסק בדמותה של פנלופה מהמיתולוגיה היוונית ובסיפורה - בעלה נשלח להילחם ובזמן שחיכתה לו היא ארגה בגד ופרמה אותו בכל יום עד לשובו, וכך משכה זמן עד שהמלחמה תסתיים. נקודת המוצא שלי הייתה הפרדוקס בסיפור, הפרימה היא פעולה חסרת תועלת, אבל ככה פנלופה מצליחה למצוא לעצמה תקווה. הסיפור המיתולוגי אקטואלי ורלוונטי גם כיום, ומציג את הצד של הנשים בזמן מלחמה.

החולצה של גילי יעקבי / צילום: גל בומנדיל

עדן כהן, בת 26 ממושב רשפון

"לפני התואר הייתי מדריכה במכינה קדם צבאית וזה אחד הדברים שהובילו אותי לנושא ההשראה שלי, תמיד אהבתי לעסוק בנושאים עם מסר חברתי- חינוכי.  בחרתי את יצירת האומנות 'Majin Buu' של האומן האפרו-אמריקני אנתוני אקינבולה אשר מורכבת כולה מכיסויי ראש אפרו-אמריקניים. משם הגעתי לנושא הפרויקט שלי 'עם רדוף', מצאתי שיש הרבה חיבורים בין היהדות לבין האפרו-אמריקאיים, אלו שתי קבוצות שסבלו אחר חיפוש מקום בטוח ובסך הכל רצו לחיות בשלום. בדגם שלי יצרתי חיבור בין הטלית לבין בגדי הסטריט כאשר הראש הוא האזור הטעון ביותר, עליו יושב כיסוי הראש או הכיפה". 

החולצה של עדן כהן / צילום: גל בומנדיל, צילום: החולצה של עדן כהן / צילום: גל בומנדיל

קאי גל דהו צנובר, בן 28 מרעננה

"ההשראה שלי לפרויקט התחילה ממקום של מה היא נוסטלגיה ומה היא נוסטלגיה בשבילי. למדתי שהרבה פעמים נוסטלגיה משמשת כמסכה ומתעלמת מהדברים הקשים שחישלו אותנו והפכו אותנו למי שאנחנו. יצרתי חולצה לבנה בגזרה המושאלת משמלה של ילדה ומעוטרת בפי.וי.סי שקוף ופרוות צבעוניות היוצרים את תחושת הפלסטיות והמפלצתיות". 

החולצה של קאי גל דהו צנובר / צילום: גל בומנדיל

מיאר ברכאת, בת 21 מכפר ירכא בצפון, מתגוררת כעת ברמת גן

"אחרי המוות של סבא שלי היה לי קושי עם אובדן. במיוחד סקרן אותי לדעת כיצד בחברה הדרוזית האנשים מתמודדים עם האובדן לאור האמונה בגלגול נשמות, והאם בכלל האמונה עוזרת לאנשים להתמודד עם האובדן? את גופתו של סבא שלי הלבישו בבגדים המאפיינים את הסטטוס הדתי שלו. לעומת זאת הבנתי שבחברה היהודית מלבישים את גופת המת כתונת לבנה שנקראת בשם תכריכים. הכי חשוב שהכתונת תהיה בצבע לבן צח וכמעט ללא תפרים, התפרים המעטים חייבים להיות בעבודת יד. השוני בלבוש גופת המת לפני הקבורה משך את תשומת לבי והחלטתי לייצר בגד בהשראת הלבוש של המסורת הדרוזית והמסורת היהודית כחלק מהתמודדות שלי עם מותו של סבא שלי. ההתעסקות בבגד אפשרה לי מרחב להתאבל על סבא בדרך שלי". 

החולצה של מיאר ברכאת / צילום: גל בומנדיל

שיר עמרם, בת 25 מבאר שבע

"ההשראה שלי לעיצוב החולצה הגיעה מתוך יצירת האומנות של טרה דונובן, היא משלבת ביצירותיה חומרי גלם יומיומיים כמו קשיות וכרטיסיות משרדיות איתן היא יוצרת מיצבי ענק שנראים כמו נופים מהטבע. הסגנון הייחודי שלה הוביל אותי לחשוב על הניגודיות שבין מלאכותי לטבעי ובין גולמי לתעשייתי. בחרתי להציג את הניגוד הזה באמצעות תהליך מעגלי שקורה גם בטבע של קפיאה והפשרה המעבר ממשהו קפוא למשהו נוזלי וזורם הרגיש לי נכון והוביל אותי בתהליך היצירה לשאול שאלות איך אנחנו בתור בני אדם יכולים להשתלב עם הטבע.

החולצה של שיר עמרם / צילום: גל בומנדיל

"החולצה שלי מורכבת מבסיס של חולצה מכופתרת קלאסית ועליה שילבתי שכבות של בד שיושבות אחת על השנייה ומקיפות את הגוף. השכבות סימלו עבורי את תהליך הקפיאה וההפשרה של הקרח, כשהן מכופתרות הן יוצרות מבנה שנראה קפוא ועומד אבל כשהן פתוחות הן משתנות ויוצרות זרימה כמו של מים". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר