"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
צפו

בשיא הקור ובחודש שמיני אליאנה תדהר על הסט: "רצינו לספר, אבל התחילה המלחמה"

הזמרת והשחקנית מצפה לבן בכור עם בן זוגה לי בירן • בין הפסקות הצילומים לקולקציה החדשה היא דאגה להתחמם במעיל ובקבוק חם

,עודכן
0השמעה

אליאנה תדהר בקמפיין ל"דלתא" צילום: פז בר

על רקע תפאורה צבעונית ופרחונית במיוחד הצטלמה הבוקר (חמישי) השחקנית והזמרתאליאנה תדהר, המצפה לבן בכור ביחד עם בן זוגה לי בירן, לצילומי קמפיין לקולקציה החדשה של דלתא.

כחודש לאחר אסון השביעי באוקטובר, שיתפו בני הזוג כי הם מצפים לילד ראשון. בראיון ל"ישראל היום" משתפת אליאנה על התופעות שמגיעות בעקבות ההיריון: "אני לא יודעת למה קוראים לזה טפשת ואיך זה מתבטא אצל נשים אחרות, אבל אני מרגישה שאני פחות חדה. לפעמים אני רוצה לשאול אותו דבר אחד אבל יוצא לי דבר אחר".

אליאנה תדהר על סט צילומי דלתא / צילום: דור דימנט

עוד הוסיפה: "רצינו לספר על ההיריון ואז התחילה המלחמה, אז חיכינו. סיפרנו בחודש חמישי כי כבר לא הייתה ברירה. היינו מסתירים את זה עוד, אבל בעקבות המלחמה נסענו לפגוש מפונים בבתי מלון, בים המלח, באילת, כמעט כל יום ניסינו לשמח כמה שיכולנו, אז כבר לא יכולתי כל כך להסתיר. כי ראו אותי. וכך יצא שסיפרנו. אני חושבת שזה גם נתן קצת אור, קצת שמחה בתוך העצב".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר