צריך לדבר על זה: האבל השקוף אחרי לידה שקטה

בישראל מתרחשות מדי שנה כ-1,600 לידות שקטות. למרות זאת, מדובר באובדן שהוא לרוב שקוף ולא מדובר. מאחורי כל לידה שקטה עומדים הורים, אחים ואחיות, סבים וסבתות ומשפחה שלמה שחייה השתנו.

בשנת 2010 חוו אלה וצחי נוימן את לידתה השקטה של בתם, ענבר. ברגע אחד הם נאלצו להתמודד עם לידה ופרידה בעת ובעונה אחת - ועם מציאות שאיש אינו יכול באמת להתכונן אליה. מתוך השבר העצום, החליטו אלה, צחי והגיס חן נוימן להנציח את ענבר במפעל של חסד, ולספק מעטפת ליווי למשפחות שחוו אובדן דומה. העמותה שהקימו, "ניצוצות ענבר", מלווה משפחות לאורך מסע האובדן, מעניקה להן כלים ותמיכה, ופועלת גם להכשרת אנשי הרפואה והטיפול שפוגשים אותן ברגעים הרגישים ביותר.

"החלטנו שנקים עמותה שדרכה נוכל לפזר ניצוצות של טוב", אומרת נוימן בראיון לאדם רובסון. פעילות העמותה לא מסתפקת בתמיכה רק ביולדת, אלא גם בבן הזוג, בסבים, בסבתות ובאחים שחיכו בציפייה בבית. כיום, העמותה פועלת בשיתוף עם מעל 20 בתי חולים ומוסדות רפואיים ואקדמיים ברחבי הארץ, ומחלקת למשפחות שעוברות את הטראומה הזו ערכות תמיכה, הכוללות בין היתר ספרים שמסייעים לתווך את האירוע לילדים, כמו ספר הילדים "ארגז הניצוצות של דוד" מאת ליהי רז דואני. כל אלה מתוך תפיסה שהמשפחה אינה צריכה לעבור את הדרך הזו לבדה.

"כיוון שכמעט אף אחד לא רואה את התינוק כשהוא נולד, מבחינת כלל האוכלוסייה הדבר הזה הוא שקוף, ואז אין סיבה להתאבל", מתארת נוימן. לדבריה, בשל המבוכה והקושי להכיל את האירוע הקשה, הורים רבים שומעים משפטים מקטינים, כמו "לא גידלת אותו, למה אתה עצוב?”, או "אתה צעיר, תביא עוד ילדים”. חוסר ההבנה מהסביבה היא אחת ההתמודדויות המורכבות ביותר אחרי לידה שקטה.‏

ההדחקה עולה ביוקר

השקיפות של האובדן מקבלת ביטוי גם ברמה הממסדית – במיוחד כלפי אבות. בעוד שנשים שעוברות לידה שקטה משבוע 22 זכאיות לחופשת לידה, בני זוגן נאלצים לחזור לשגרה כמעט מיד. "אתה חוזר לעבודה אחרי יומיים-שלושה, אז מעצם זה כבר מצופה ממך לשים 'הולד' על מה שעברת ולחזור לעניינים", אומרת נוימן. היא מדגישה את הצורך בפרק זמן מוכר על ידי המדינה, בדומה לימי שבעה, שיאפשר לבני הזוג להתאושש פיזית ונפשית.

רובסון משתף בגילוי לב את החוויה שלו ושל זוגתו, לאחר לידה שקטה שחוו לפני כשנה. "הרגשתי שמצופה ממני רק לתמוך בה ולתת מקום לרגשות שלה", הוא מודה. "הייתי צריך להיות חזק בשבילה, ובפועל הזנחתי מאוד את עצמי".

ההזנחה הזו גבתה מרובסון מחיר: במשך עשרה חודשים הוא ניסה לברוח מהאבל וצלל לתוך העבודה, עד שזוגתו הרתה שוב. "חצי שנה לתוך ההריון החדש נפל לי האסימון עד כמה אני מרוחק: פחות ליטפתי, פחות דיברתי אליו", הוא משחזר. רק כשהחל לחוות תופעות גופניות חריגות, הוא הבין שעליו לטפל בטראומה ופנה לעמותה, שם קיבל ללא עלות ליווי מעובד סוציאלי, ואף השתתף בסדנת כתיבה טיפולית, בנוסף לערכת התמיכה של העמותה ובה הספר "רסיסים של שקט", המורכב משיתופים מנחמים של נשים וגברים על מסעם האישי לאחר לידה שקטה.

בעמותת "ניצוצות ענבר" מדגישים כי אין מדרג לכאב ושכול, וכי לכל אדם יש קצב ודרך משלו להתמודד עם האובדן. "אישה וגבר לא חווים שום דבר אותו דבר – גם אם זה אותו אירוע, ההתמודדות איתו אחרת", מבהירה נוימן. מטרת העמותה היא לאפשר מקום לכאב, אך גם להעניק כלים לצמיחה מתוך השבר. "ענבר פשוט בחרה בשבילי ייעוד אחר ומסלול אחר", מסכמת נוימן את האובדן הפרטי שלה. "בזכותה זכיתי לעסוק בחסד".

מעבר לקשת

אתמול (שלישי) התארחה עמותת "ניצוצות ענבר" בבית הנשיא, למפגש של שיח משמעותי ומרגש עם הנשיא יצחק הרצוג ורעייתו מיכל. מהות המפגש הייתה שאיפה להרחיב את ההכרה הציבורית והממסדית בחוויית האובדן, וקידום ההבנה שלידה שקטה אינה רק אירוע רפואי, אלא חוויה אנושית ומשפחתית שהשלכותיה עשויות ללוות את המשפחה שנים רבות.

במפגש נכח גם רובסון, שהוזמן על ידי נוימן לשתף מסיפורו האישי, והוקיר את העמותה על פעילותה המבורכת. משתתפי המפגש זכו גם להאזין לשיר החדש "ממד אחר" שכתבה אלה נוימן, ועובד, הולחן ובוצע על ידי ישי ריבו, שריגש את הנוכחים בביצוע חי עדין ועוצמתי.

הניסיון והידע שנצברו בעמותה לאורך השנים יכולים לסייע בהעמקת המענים הקיימים ובפיתוח שיתופי פעולה עם מערכת הבריאות ומוסדות המדינה, כדי שעוד משפחות יפגשו אנשי מקצוע שמבינים את צורכיהן, יכירו את אפשרויות התמיכה העומדות לרשותן וידעו שגם ברגעים הקשים ביותר, הן לא לבד.