מיכל אנסקי חוותה משבר: ״לא היה לי קל״

מיכל אנסקי שיתפה בפודקאסט שלה ושל גלי לור על הקושי שחוותה במעבר של ביתה מגן החובה אל כיתה א'. היא תיארה את בוקר ה-1 בספטמבר כאירוע מטלטל שהוביל אותה לקריסה רגשית, לאחר פרידה קשה מבתה בכיתה א'.

לאחר שבתה גבריאלי סירבה להצטלם מתחת לשער בית הספר המסורתי, שבה אנסקי לביתה כשהיא מוצפת. "חזרתי הביתה, נכנסתי למיטה וביטלתי את כל הפגישות, פשוט לא היה אותי", שחזרה. לדבריה, ניסיונות בן זוגה לעודד אותה לחזור לשגרה נדחו, שכן הדבר היה פועל נגד מצב רוחה.

"למצוא את כפתור הכיבוי"

אנסקי התייחסה בדבריה למנגנון ההדחקה שאפיין אותה לאורך השנים, שבמסגרתו בחרה בעבר להמשיך בשגרה גם כשהתמודדה עם כאב חריף או לאחר ניתוחים. "מה שאת רגילה לעשות זה לדחוק ולדרוס את עצמך", אמרה, "כי יש מייק-אפ, ואני בוכה והולכת והכל נראה מושלם. לקח לי שנים לכבות".

ההחלטה להישאר במיטה הוגדרה על ידה כבלימת חירום הכרחית ולא כבריחה. "פה זה כמו להרים הנדברקס", הסבירה אנסקי את הבחירה לעצור, "להריח את הריח של המנוע שנשרף או הצמיגים. זה לא נעים, אבל אני לא מנסה לנרמל את הסיטואציה או להמשיך כאילו דבר לא קרה ביום הזה".

"אי אפשר להחזיק פאסון"

בהשוואה לעבר, ציינה אנסקי כי מול בתה הבכורה שמרה על גבולות ברורים יותר, בעוד שכעת נכנסה למצב של סימביוזה מוחלטת. החשש מכך שהילדה תחווה פגיעה או דחייה הוביל אותה לנסות להגן עליה בגופה, מתוך רצון למנוע משקעים רגשיים שמקורם בחוויות ילדות אישיות שלה.

לסיום, הבהירה אנסקי כי ניסיונות לזייף ביטחון מול ילדים נועדו לכישלון מראש, שכן הם מזהים חוסר אותנטיות באופן מיידי. "העמדת פנים זה משהו שילדים רואים", סיכמה, "גם אם אתם ג'ים קארי, אי אפשר להחזיק פאסון. אם זה לא אותנטי, הילד רואה את זה ישר דרך המסכות".