מבט נוסטלגי אל עבר ההורות של שנות ה-70 מביא איתו מסקנה בלתי נמנעת: דפוסי גידול הילדים שנראו אז שגרתיים וטבעיים לחלוטין, היו מובילים כיום הורים הישר אל המושב האחורי של ניידת משטרה.
ערוץ הנוסטלגיה Americana Rewind סקר את ההרגלים והנורמות ההוריות ששלטו באותו עשור, שבו הגישה השלטת הייתה "הזנחה מבורכת" ואמונה שמעט סכנה מחשלת את האופי. כפי שמוסבר בסרטון, "אם הורה מודרני היה מנסה לשחזר אפילו מחצית משגרת היומיום של לפני 50 שנה, הוא לא היה זוכה רק למבט נוזף מהשכנים - אלא מסיים אזוק בתחנה".
הפער בין עידן הפיקוח ההדוק של ימינו לבין החופש הפראי של פעם היה עצום, ונע בין נסיעות ללא חגורות בטיחות ועד שעות של היעדרות מוחלטת מהבית. "לא שההורים לא אהבו אותנו, הם פשוט האמינו בלב שלם שהעצמאות הזו הכרחית", מסכמים בסרטון.
1. נסיעות משפחתיות ללא חגורות בטיחות
בעוד שכיום התקנת מושב בטיחות לפעוטות דורשת כמעט תואר בהנדסה ובדיקת תקן מחמירה, בשנות ה-70 חגורות הבטיחות ברכב המשפחתי נחשבו לפריט קישוטי בלבד.
הילדים בילו את הנסיעה בטיפוס בין המושבים, מאבקים על רצפת הרכב ותחרות על המקום הנחשק ביותר - תא המטען השטוח של מכונית הסטיישן: "אם האמא נאלצה לבלום בפתאומיות, מנגנון הבטיחות היחיד היה הזרוע הימנית שלה שנשלחה אינסטינקטיבית לרוחב החזה".
2. ילדי מפתח עצמאיים לחלוטין
בזמן שהשארת ילד בן תשע לבדו בבית לכמה שעות נחשבת כיום לעילה לחקירה, בשנות ה-70 מדובר היה בנורמה תרבותית רחבה שליוותה את יציאת שני ההורים לעבודה.
ילדים ענדו את מפתח הפליז הכבד על שרוך מלוכלך סביב הצוואר, חזרו מבית הספר לבית ריק ודומם, ואילתרו ארוחות בטוסטר-אובן עד הערב: "ההורים פשוט הניחו שאם הבית לא עולה באש כשהם נכנסים לחניה, הכל מתנהל לפי התוכנית".
3. שליחת ילדים לקנות סיגריות ואלכוהול
אם ילד בן עשר ייכנס כיום למכולת ויבקש פאקט סיגריות ושישיית בירה, המשטרה תוזעק למקום בתוך שניות; בשנות ה-70 הייתה זו מטלת בית שגרתית לחלוטין של ימי שלישי.
האב היה מצייד את הילד בשטרות מקומטים ובפתק קצר בכתב יד, והמוכר במכולת השכונתית היה מוסר את המוצרים בשמחה: "איש לא ביקש תעודה מזהה - פתק בכתב יד מאדם בשם גארי היה מסמך בעל תוקף משפטי מחייב".
4. עישון כבד ברכב סגור
חשיפת ילדים לעישון פסיבי נתפסת כיום כעבירה חמורה, אך בעשור ההוא העישון ברכב המשפחתי נחשב לחלק בלתי נפרד מכל נסיעה שגרתית.
במהלך החורף, כשהחלונות היו סגורים הרמטית והחימום פעל בעוצמה, ההורים עישנו בשרשרת במושב הקדמי: "אם העזת להשתעל או להתלונן שהעיניים שורפות, אבא היה פותח את החלון שלו ברוחב של סנטימטר בודד, ובסוף הנסיעה כולם הריחו כמו שטיח של אולם באולינג".
5. הרכב כחדר המתנה בחניה
השארת ילדים במכונית נעולה בזמן סידורים היא כיום עבירה פלילית חמורה, אך בעבר הרכב שימש כמעין מעון יום נייד וחינמי.
כשההורים נכנסו לסופרמרקט, לבנק או למסעדה, הילדים נשארו לבד ברכב הלוהט תחת הוראה חד-משמעית: "החלונות נפתחו מעט כדי שלא יחנקו, עם האזהרה הקבועה 'אני חוזרת מיד, ואל תיגעו ברדיו'".
6. נסיעה חופשית בארגז הטנדר
כשלא נותר מקום בתא הנהג, הפתרון המקובל היה להשליך את הילדים אל הארגז הפתוח של הטנדר ולהשתלב בכביש המהיר במהירות של 100 קמ"ש.
הילדים נאלצו להיאחז בדפנות המתכת בכל פעם שהרכב עלה על מהמורה כדי לא לעוף אל הכביש: "זה היה שילוב מפחיד ומסעיר של אחיזה נואשת ורוח בפנים, שפיתח כבוד עמוק לחוקי הפיזיקה".
7. טיפול בפצעים בחומרים שורפים ומסוכנים
במקום מגבונים עדינים, קצף אנטיבקטריאלי ופלסטרים מצוירים, ארגז העזרה הראשונה בשנות ה-70 התבסס על בקבוקוני מרקורוכרום או יוד אדום שצרבו עד לשד העצמות.
אמהות נהגו למרוח את החומר האדום ישירות על ברכיים משופשפות ופצעים פתוחים באמצעות מקל זכוכית: "הפציעה עצמה לא השתוותה לאש הכימית ששרפה את העור; ההוראה היחידה הייתה 'תנשוף על זה', ונשלחת בחזרה לשחק עם ברך כתומה לשלושת השבועות הבאים".
8. שיזוף עמוק בשמן תינוקות ללא מקדם הגנה
בעוד שכיום הורים מקפידים על קרם הגנה ומסתתרים מהשמש, בשנות ה-70 המטרה המרכזית בקיץ הייתה להגיע לגוון עור כהה ככל האפשר.
קרם הגנה כמעט שלא היה קיים, ואמהות מרחו על עצמן ועל ילדיהן שמן תינוקות ונשכבו על יריעות אלומיניום מחזירות אור: "כשהעור נשרף עד שלפוחיות בלילה, התשובה ההורית הייתה 'זה עוד יהפוך לשיזוף יפה', וקילוף פיסות עור מת נחשב לפעילות יצירה לגיטימית".
9. איסוף טרמפיסטים זרים לרכב המשפחתי
אזהרות מפני זרים הן כלל ברזל, אך באותה תקופה ההורים לא היססו לעצור לצד הדרך ולהעלות נוודים זרים ישירות למושב האחורי לצד הילדים.
ההורים פשוט הורו לילדים להצטופף כדי לפנות מקום לאדם זר לחלוטין עם תרמיל מרופט, וניהלו איתו שיחות עליזות במשך נסיעה שלמה בין מחוזות.
10. טיפול בכינים באמצעות נפט
הרבה לפני שהמדפים התמלאו בתרסיסים מבושמים ושמנים טבעיים, תרופת הסבתא האולטימטיבית והנפוצה למיגור כינים כללה חומר בעירה מסוכן ודליק במיוחד: נפט טהור.
ההורים שפכו את הנוזל הרעיל ישירות על הקרקפת של הילדים, עטפו את הראש בשקית ניילון או במגבת עבה למשך שעות, והתעלמו לחלוטין מהצריבה הקשה והסכנה החמורה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו