"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

גיא זוארץ זועק: "חשוב להגיד את זה"

גיא זוארץ שיתף את הפוסט הסוער שכתבה אחותו עדיטל, אמו של עילי ברעם ז"ל שנרצח בטבח הנובה, שבו היא פורקת את הזעם שהיא נושאת מאז 7 באוקטובר, מספרת איך גילתה שבנה נרצח - ומצביעה על הדבר האחד שיאפשר לה לכעוס פחות

, עודכן
0השמעה
גיא זוארץ במתקפה , רשת 13
גיא זוארץ. צילום: רשת 13

המנחה גיא זוארץ שיתף את עוקביו בפוסט הכואב שכתבה אחותו, עדיטל זוארץ, אמו של עילי ברעם ז"ל שנרצח בטבח הנובה, וליווה אותו במילים ספורות משלו: "אסור שזה יקרה לנו שוב". זוארץ הוסיף כי דבריה של אחותו "חודרים" ללבו "כמו סכין".

עילי ברעם, בן 27 במותו, נרצח בידי מחבלי חמאס במסיבת הנובה בסמוך לרעים ב-7 באוקטובר 2023. זוארץ, שהיה קשור לאחיינו בקשר קרוב במיוחד, ספד לו אז כ"נסיך שלנו" ותיאר אותו כ"ילד יפה, מוכשר, מאיר, שמח ורגיש". כעת, קרוב לשלוש שנים לאחר האסון, אמו בוחרת לדבר בגילוי לב על מה שמתחולל בתוכה.

View this post on Instagram

A post shared by Adital Zu Aretz (@aditalzuaretz_love_art)

''אני כועסת מאז שבעה באוקטובר''

במרכז הפוסט עומד כעס עמוק. "אני כועסת מאז 7/10", היא כותבת, "כועסת שלא שמרו לי על הילד כפי שאני שמרתי עליו כעל בבת עיני כל חייו". היא מפנה אצבע מאשימה כלפי מי שהיו אמורים להגן על בנה ועל שאר האזרחים, וכלפי מה שהיא מכנה "מדיניות של שקט מדומה, שבסופו של דבר עלתה בחיים של כל כך הרבה אנשים".

חלק מהזעם מופנה אל האופן שבו נודע לה על מות בנה. לדבריה, היא גילתה שעילי נרצח דרך הטלגרם, ראתה בחדשות שהוא נהרג בלי שאיש הגיע לבשר למשפחה, ונותרה עם שאלות רבות שלא נענו בזמן אמת. היא מתארת ימים שבהם, לתחושתה, משרדי ממשלה, משטרה וגופים שאמורים היו לעמוד לצד המשפחה פשוט לא סיפקו מענה.

''אני רוצה להתגעגע לעילי מתוך אהבה''

לצד הכעס, זוארץ מודה שאין לה באמת על מי לפרוק אותו. היא מספרת שלעיתים היא צועקת אל הים כשאין סביבה אנשים, או בתוך הבית כשהוא ריק, כדי להוציא את הזעם החוצה ולא לאפשר לו להפוך לחלק ממנה. "אני לא רוצה שהוא יהפוך לחלק מהגוף שלי, מהנפש שלי, מהחיים שלי", היא כותבת.

ומתחת לכל הכעס, היא מדגישה, יש דבר אחד גדול יותר: געגוע. געגוע לצחוק של עילי, לנוכחות שלו, ל"נשמה הכי מיוחדת" ולשכל החד והיצירתי שלו. "אני לא רוצה לחיות בכעס", היא מבהירה, "אני רוצה להתגעגע לעילי מתוך אהבה, לא מתוך זעם".

גיא זוארץ ואחיינו, עילי ברעם ז"ל, צילום: ללא
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר