בפוסט שהעלתה לחשבון האינסטגרם שלה, שיתפה הדסה בן ארי ברגע המרגש שבו נגמלה בתה הקטנה שושנה והצהירה: "הטיטולים עזבו את הקן, אחרי רצף של 16 שנים טובות ומתוקות. ומסריחות".
בן ארי תיארה את הטיול ברחוב ללא עגלה, התחושה המשונה שבידיים וההבנה שלראשונה בחייה בת השלוש אינה מלווה באח או אחות קטנים ממנה.
הדסה בן ארי: "מגיע לי מזל טוב"
בן ארי תיארה בפוסט את התחושות המנוגדות המציפות אותה בימים אלה. "מגיע לי מזל טוב. אני הולכת את היומיום באופוריה", כתבה, אך הוסיפה לתאר את התחושה הפיזית המוזרה שליוותה אותה ברחוב.
"אני הולכת ברחוב בלי עגלה ובלי טיטולים, לראשונה מזה 16 שנה וחושבת כמה נורא זה ללכת פתאום בלי להחזיק. הידיים עוד עושות את התנועה של ההישענות, אבל פתאום אין את הדבר הזה שידעתי על החיים שלי. ולמרות שזה כיף לא נורמלי, אני מרגישה שאני מתאבלת. זה הגיוני?".
בהמשך הדגישה את השינוי בשגרה המשפחתית ואת היכולת לשחרר. "הגוף שלי יודע קומבינציות מוטרפות. אני יודעת להחזיק שתי תינוקות ולטגן שניצלים וגם להוריד ספר לדפוס תוך כדי. ופתאום לראשונה בחיי יש לי ילדה בת שלוש שאין לה אח או אחות שקטנים ממנה. היא מחבקת אותי כמו אחת שיודעת ואני יודעת בוודאות שהיא בטוחה שהיא מטפלת בי", ציינה.
התבגרות המשפחה וההבנה על החזקת הידיים
היא המשיכה וסיפרה על השיח עם ילדיה: "הילדים אומרים לי, אמא, נגמר לך הכוח לחנך. אני מנסה להסביר להם שהתבגרתי. דאגתי להתניע את הגנרטור ומעכשיו זה לטעת בחיים רגש טוב, אמת, אהבה ותפילה ולתת לדברים לקרות בלי קביעה אישית. זה לא שאני נכנעת כי הם לא שמים עלי, אלא שהם מספיק איתנים ללכת את הדרך מבלי שאסחוב אותם בעגלה".
בן ארי חלקה רגע מרגש מתוך הבית: "שלומי ואורי הקטנים שלי, הולכים לישון כל לילה כשהם מחזיקים ידיים. הם נכנסים למיטה ועוצמים עיניים ואז היד שלה או שלו מגששת את הדרך ליד השכנה. הם מחזיקים זה בזו ואני נמסה ואומרת לעצמי שהכל היה שווה. ההריונות, הלידות, הדאגות. ומלחמות העולם שהיו כאן במהלך היום, שלוליות הדמעות, הדם, היזע, מי הבריכה והפיפי והקקי. כי בסופו של דבר ילד לא רוצה מרחב ולונה פארק והגשמת כל הפנטזיות. הוא רוצה להיכנס למיטה אחת עם אח או שניים או שלושה, להזיע איתם כל הלילה, להחליף כינים ולקום איתם לבוקר חדש. הוא כמה לדעת שהוא לא צועד את החיים האלה לבד".
לסיום שיתפה בהודעה שקיבלה מאחת מבנותיה: "אתמול הבת שלי שלחה לי הודעה שהיא אוהבת אותי ותודה שנשאתי אותה ברחם ושדאגתי לה ושהאמנתי בה, כתבה גם שהיא תמיד תדאג לי. כתבתי לה שבבוא העת בבקשה שלא תשלח אותי לבית אבות, ושתחליף לי טיטולים אם אצטרך".

![[object Object]](/wp-content/uploads/2021/01/27/08/מורידים.-נכנסים.-מתאהבים.-דף-כתבה-מובייל.png)