"לא דמיינתי שזה ייגמר בפיטורים": סיון תם על המשברים, התגובות הקשות וחיי ההורות

אחרי שלוש תרומות ביצית אלטרואיסטיות, סערות ברשת, פיטורים בגלל סטורי אחד ומשבר אישי שגרם לה לעצור הכול - סיון תם פותחת את הלב בריאיון חשוף במיוחד בפודקאסט "Stars" עם אסף הדר. המדובבת, ואשתו של הסטנדאפיסט אוראל צברי, דיברה בכנות יוצאת דופן על המחיר הנפשי של עולם הבידור, הקושי באימהות, הזוגיות תחת אור הזרקורים, ותחושת השליחות שליוותה אותה בתהליך תרומת הביציות שעברה שלוש פעמים.

"הרגשתי שאני בורג קטן במשהו הרבה יותר גדול ממני", סיפרה תם על ההחלטה בתרומת הביציות שעוררה תגובות קשות לצד הערכה עצומה. בריאיון היא גם חושפת כיצד עוקבת ברשת גרמה לפיטוריה, מודה שהייתה "שבועיים במיטה בדיכאון", ומסבירה למה דווקא לימודי רפואה סינית הצילו אותה מהמרדף הבלתי פוסק של תעשיית הבידור.

השאלה שלי הייתה, עוד לפני שהתחלנו את הריאיון הזה, זה באמת איזה תווית אני מדביק לך? 

"אני גם סטודנטית לרפואה סינית ורפלקסולוגיה, אז זה גם כזה לוקח לי איזה ארבעה ימים בשבוע. איפה אני מרגישה הכי נוח? או מיי גאד. אני חושבת שהרגשתי הכי בנוח כשהייתי תחקירנית בטלוויזיה. עשיתי את זה הרבה הרבה שנים והרגשתי שיש לי. אני חושבת שהייתי מדהימה בזה. מאוד נהניתי להיות חלק מעולם הטלוויזיה, לפעמים כזה להבריח לפרונט, אבל הכי נהניתי לדעת איך להוציא מאנשים את המידע שצריך ולהוציא את הג'וס המעניין ועדיין להיות עדינה".

מתי הרגשת שמצאת את המקום שלך?

"אתה יודע שאף פעם? אף פעם. עד עכשיו אני לא אומרת לעצמי ‘זהו, הגעתי’. אני פשוט חטפתי כאלה כאפות מעולם הבידור, גם בכל הקשור לחשיפה ולרשת, שהקרקע כל כך התערערה לי שאמרתי: 'לא, אני חייבת למצוא משהו אחר'. בגלל זה גם הלכתי ללמוד רפואה סינית".

באיזה שלב בחיים או בקריירה הרגשת שמצאת את המקום שלך, את הייעוד שלך?

"אתה יודע שאף פעם? אף פעם. עד עכשיו אני לא אומרת לעצמי: 'זהו, הגעתי. זה מה שאני עושה. מצאתי, אני שם'. לא, אף פעם לא הגעתי לשם. וחטפתי כאלה כאפות מעולם הבידור, גם בכל הקשור לחשיפה ולרשת, שהקרקע פשוט התערערה לי. אמרתי לעצמי: 'לא, לא, אני חייבת למצוא משהו אחר'. בגלל זה גם הלכתי ללמוד רפואה סינית. כאילו, מה הקשר? רפלקסולוגיה, לגעת לאנשים בכפות רגליים, לתחקר אותם בטלפון. אז אני חושבת שלא, עדיין לא. גם בגלל שאני עדיין בלימודים, וזה לימודים של ארבע שנים - אני אפילו עוד לא בנחלה הזאת. אז אני ממש לא פה ולא שם. בגלל זה כששאלת אותי 'מה את? איפה הקרקע?, אני כזה: 'רגע, אין שום קרקע'. הכול תוך כדי הכול".

מה באמת חיפשת בלימודי רפואה סינית? כי זה פער מאוד גדול מהתעשייה שדיברת עליה.

"מאוד. הביקורות מאנשים מאוד השפיעו עליי. על איך אני עובדת, מה אני עושה. עכשיו, אני עובדת מצוין, באמת. אבל כל מיני קולות רקע, תגובות מהרשת, דברים שהייתי מקבלת. הבנתי שאולי אין לי את המרפקים לזה.אפילו כתחקירנית שגם הגישה פינות. מאוד רציתי את המסך. מגיל צעיר ידעתי שאני רוצה להיות מנחה בטלוויזיה. אבל כל העניין הזה של לדרוך על אנשים בדרך. הייתי רואה מישהי אחרת שמחליפה אותי באיזושהי פינה, והייתי כזה: 'זאת הייתה הפינה שלי'. ומן הסתם, זאת פשוט מישהי חמודה שקיבלה הזדמנות. ופתאום הבנתי לאיזה מקום רע זה לוקח אותי. זה עולם של קנאה. עולם שבשביל להגיע בו לאנשהו אתה צריך ביצים, ולפעמים גם לדרוך על אנשים. והבנתי שזה פוסל את כל עולם הערכים שלי. זה הוביל אותי למקום לא טוב. אני לא בן אדם כזה. וכשהגעתי לנקודה הזאת, ועוד כמה נקודות בדרך, אמרתי: 'אוקיי, אולי רגע לא. אולי בואי לא נדרדר יותר לאן שכבר הדרדרנו'".

כמה הלימודים האלה חישלו אותך? מבחינת הנפש וגם מבחינת התגובות שלך מול אנשים?

"וואו, לא יודעת אם חישלו, אבל פתאום אני מרגישה שאנחנו בעולמות נפרדים. זו הייתה בחירה טובה. לפעמים אני כן מתגעגעת, יש לי פומו קטן, אבל ממקום הרבה יותר בריא. ואם אני אחזור, אני אחזור ממקום הרבה יותר שליו ומנוסה. אני יודעת עם איזה אנשים אני הולכת להתמודד, איזו נשימה עמוקה אני צריכה לעשות לפני".

במהלך הריאיון שיתפה סיון תם כי תרמה ביציות שלוש פעמים במסגרת הליך אלטרואיסטי, לאחר שהרגישה רצון עמוק "לתת משהו מעצמה" לזוגות שלא יכולים להביא ילדים לעולם. לדבריה, ההחלטה התקבלה כבר בגיל צעיר, אחרי שנחשפה לכתבה על תרומת איברים, ובהמשך עברה תהליך רפואי ונפשי מורכב שכלל טיסות לארצות־הברית, בדיקות וטיפולים הורמונליים.

איך בכלל הגעת להחלטה הזאת?

"ראיתי כתבה על תרומת כליה ואמרתי: ‘וואו, יש לי שתיים, אני אתרום אחת’. אבל לא עמדתי בקריטריונים. ואז פתאום קפצה לי פרסומת על תרומת ביציות. שלחתי הודעה באינסטגרם, שזה בדיעבד הכי מפוקפק בעולם. עשיתי מלא בדיקות וגיליתי שאני מועמדת נדירה לתרומה. גם הבנתי שזה מיועד הרבה פעמים לזוגות גאים, ובאותה תקופה עוד לא הייתה בארץ האפשרות לפונדקאות כמו היום. הרגשתי שזה משהו שאני יכולה לתת".

אוראל ידע על העניין הזה?

"התרומה הראשונה הייתה סודית לגמרי. אפילו אוראל לא ידע. מבחינתו טסתי לטיול בארצות הברית. פחדתי מאוד מהתגובות. זה כל כך לא מדובר בארץ. אנשים מגיבים על תרומת זרע אחרת לגמרי, אבל תרומת ביצית? פתאום 'איזה מוזרה את', 'אלה הילדים שלך'. אז שמרתי את זה לעצמי. רק אחרי שחזרתי סיפרתי לו. זה היה הלם מטורף בשבילו”.

עברה המחשבה שיש לך ילדים נוספים בעולם?

"לא. אני לא רואה את זה ככה בכלל. מבחינתי זה איבר שאני לא משתמשת בו כרגע. לא היה לי ערך סנטימנטלי לביציות שלי. הנתינה למישהו אחר קסמה לי יותר מכל תחושת בעלות או קנאות לדבר הזה. אחרי התרומה הראשונה הרגשתי שאני בורג קטן במשהו הרבה יותר גדול ממני. ביקשתי מהסוכנות אם אני יכולה לכתוב לזוג מכתב תודה. לא ידעתי מי הם והם לא ידעו מי אני, אבל רציתי להגיד להם תודה שנתנו לי להיות חלק מהמסע שלהם להפוך למשפחה".

ובמקום הפרטי שלך. איך זה להפוך לאימא?

"הכי קשה בעולם. אף אחת לא מכינה אותך לזה. לא היה לי שום ניסיון עם תינוקות לפני אדם. פתאום יש יצור קטן שאתה אחראי עליו. אני חושבת שזה הרבה יותר קשה לנשים קרייריסטיות. ילד עוצר אותך. יש פה משהו הרבה יותר חשוב ממך. עליתי ל-90 קילו, אני לא מתאמנת כמו פעם, אני עייפה כל הזמן. הוא עדיין יונק וישן עליי פיזית בלילה. משבע בערב עד שבע בבוקר אני המיטה שלו”.

"הזוגיות עם אוראל? התקשורת היא הכול"

איך זה להיות נשואה לסטנדאפיסט?

"לא הכול לאבי דאבי. אנשים רואים סרטונים זוגיים ואומרים 'אם הם ייפרדו אני לא אאמין באהבה'. אבל הם לא באמת יודעים מה קורה בבית. מה שמחזיק אותנו זאת התקשורת. אנחנו באמת מצליחים להיות על אותו דף, וגם כשלא - להבין אחד את השני ולעשות ויתורים. אנחנו מאוד שותפים אחד בחיים של השני. המותג שקוראים לו 'אוראל צברי' לא יכול להתקיים בלי סיון תם, והמותג 'סיון תם' לא יכול להתקיים בלי אוראל".

כמה הילד שינה לכם את הזוגיות?

"וואי, ילד לזוגיות? איזה כאפה. פתאום אוראל בא להתכרבל איתי במיטה ואני כזה: 'אוראל, אני מיטה כרגע. אני לא יכולה שעוד מישהו יהיה עליי'. גם גברים, עם כל האגו שלהם, בסוף רוצים את המקום שלהם ואת היחס שלהם. ואני אומרת לו לפעמים: 'אני ממש סליחה שאתה לא מקבל את מה שהיית רגיל לקבל'. אבל אני מאמינה שאני אצליח לחזור לעצמי לאט לאט".

יש מחשבות לצמצם את החשיפה של הילד ברשת?

"האמת שאדם הוא הפנים של האינסטגרם שלי. זה באמת כל עולמי כרגע. אבל כן, היו רגעים שזה כבר הפחיד אותי. היינו ביום העצמאות ומישהי עצרה אותו ואמרה 'יו אדם!' - אפילו לא אותי. זה היה רגע כזה של, 'רגע, הוא ילד קטן, הוא לא מכיר אותך'. וזה גרם לי לחשוב שאולי צריך לקחת צעד אחורה. אנשים צריכים להבין שיש גבול בין הרשת למציאות. אם הילד שלי לא מכיר אתכם, אל תפנו אליו, אל תיגעו בו".

בתור הורים צעירים וכאנשים מוכרים, כמה המציאות בישראל מפחידה אתכם?

"ברמות. במיוחד בגלל אוראל. הוא פוגש המון אנשים, מופיע מול קהל, ואתה לא יודע אם איזו בדיחה תעצבן מישהו. היה מערכון אחד שהוא עשה, עם הרב, שממש פחדנו מהתגובות עליו. פחדנו שיתקפו אותנו ברחוב או שינסו לפגוע דרך הילד. זה פחד אלוהים. אבל בסוף הוא עושה אומנות. הוא עושה את העבודה שלו. אי אפשר לחיות כל הזמן בפחד ממה אנשים יעשו".

עוד שיתפה תם על אחת התקופות הקשות בחייה, לאחר שפוטרה מעבודת תחקיר בעקבות סטורי תמים שהעלתה לרשת בזמן יום עבודה. לדבריה, עוקבת שצילמה את הסטורי הוציאה אותו מהקשרו והפיצה אותו בקבוצות ברשת, מה שהוביל לכך שהדבר הגיע להפקה שעבדה איתה - ובסופו של דבר לפיטוריה.

איך הרשת משפיעה עלייך?

"אספר לך משהו שממש התלבטתי אם לספר פה. קצת אחרי שאני ואוראל התחתנו מצאתי עבודה חדשה בפרויקט של איזה משדר. עבדתי מהבית ומהשטח, גם עשיתי ליהוקים. יום אחד הייתי בארומה, ביום הכי חם בשנה, והעליתי סטורי כזה בצחוק: 'לא משלמים לי מספיק בשביל לצאת בחום הזה'. עוקבת עשתה צילום מסך לסטורי, הוציאה אותו מהקשר ופרסמה אותו בקבוצות ברשת. מישהי מהמשדר ראתה את זה, פנתה לחברת ההפקה שעבדתי בה, ופשוט פיטרו אותי".

על סטורי?

"כן. כי כביכול פגעתי במקום העבודה. התקשרו אליי: 'תורידי את הסטורי מיד'. אחר כך אמרו לי להחזיר ציוד - ואני מפוטרת".

הבנת אחר כך מי זאת הייתה?

"בדיעבד כן. עשיתי עבודת תחקיר קצת. מה את באה להפיל תחקירנית? זו הייתה מישהי משכבה מתחתיי. בחיים לא דיברתי איתה. ואז גיליתי שהיא עשתה עוד צילומי מסך שלי. כאילו שמה לעצמה מטרה לפגוע בי".

זו סיטואציה קשה מאוד

"ממש. יש עוקבת שגרמה לי להיות מפוטרת. זה מטורף. הבנתי שלכל אחד יש מקלדת וטלפון, וכל אחד יכול לעשות מה שבא לו. ואם מישהי יכולה לשים לעצמה מטרה לפגוע בי כשיש לי 20 אלף עוקבים, אז מה יקרה אם יהיו לי יותר? זה ערער אותי בטירוף. הייתי שבועיים בבית, בדיכאון. לא ידעתי איך לצאת מזה".

התכנסת בתוך עצמך

"כן. אפילו הסוכנת של אוראל אמרה לי: "תצאי, תטוסי, תעשי משהו." וטסתי לאלבניה, וזה מאוד עזר. אבל וואו, הכוח של הרשת, של אנשים מאחורי מקלדת. וזה לא בהכרח אנשים שאתה חושב שהם רעים. זאת הייתה מישהי שאני יודעת איך קוראים לה, איפה היא גרה, אני מכירה את הפנים שלה. וזה מפחיד".

כמה זה משפיע עלייך היום, לשתף דברים אישיים?

"המון. זה היה גיים צ'יינג'ר מטורף. אני מאוד נזהרת במה שאני מעלה. חושבת 7,000 פעמים איך אפשר להוציא את זה מהקשר. כמות התוכן שאני מעלה ירדה משמעותית מאז, כי אני מפחדת.
היום אני כבר יותר חזקה, יותר מעיזה, אבל זה עדיין שם. עדיין מהדהד".