לפני שיהיה מאוחר: הסימנים לפדופיליה שכל הורה חייב להכיר

החשיפה הדרמטית של כתבתנו אלינור שירקני-קופמן על רשת ההורים הפדופילים הפועלת בישראל זעזעה את המדינה. בעקבות הפרשה, פנינו לבחון שאלה מהותית לא פחות: האם ניתן לזהות ילד שעובר התעללות מינית מצד הורה או קרוב משפחה? אילו סימנים צריכים להדליק נורה אדומה אצל קרוב משפחה או איש חינוך? כדי לענות על השאלות האלה שוחחנו עם ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שמסבירה איך מזהים את הסימנים שילד לרוב לא יוכל להגיד לבד.

למה כל כך קשה לזהות

לפני שעוברים לסימנים עצמם, ד"ר גוטמן מסבירה את האתגר היסודי שמלווה את זיהוי הילדים שעוברים התעללות מינית בתוך המשפחה. "הילד מקבל מסר מפורש או משתמע שהוא צריך לשמור בסוד או להסתיר את הקשר הלא בריא איתו", היא אומרת. "ילד גם יגן על ההורה שלו כי יש לו צורך בקרבה וקשר אל ההורה".

בנוסף לכך, מסבירה גוטמן, ילד שגדל בתוך מערכת יחסים פוגענית פשוט לא מכיר אלטרנטיבה. "ילד לומד על קשרים ואהבה מההורה שלו, ולכן הוא לא ידע שיש כאן משהו מופרע או לא תקין. לעיתים גם הילד מקבל מסר שהוא נפלא ונאהב במיוחד, ולכן גם צריך להסתיר את מה שהוא מקבל". היא ממשילה זאת לעיוורון צבעים: "כמו שעיוור צבעים לא יודע שהוא לא רואה צבעים עד שאחרים מזהים זאת - כך הדבר גם במקרה של ילד כזה. אין לו דוגמא אחרת להתנהגות נורמטיבית".

הסימן הראשון: התנהגות מינית שאינה תואמת גיל

למרות הקושי הזה, ד"ר גוטמן מציינת כי יש מספר סימנים משמעותיים שיכולים להצביע על התעללות. הסימן הבולט והחשוב ביותר, לדבריה, הוא חזרה של הילד על ההתנהגות שעבר. "ילד שעבר התעללות יטה לחזור עליה בגן, במשחק עם הבובות או עם ילד אחר קטן ממנו או כזה שניתן לטפח. הוא ירצה ללכת איתו לשירותים, או יבקש מהילד השני שהם יגעו זה בזה באופן מיני".

לדבריה, מדובר בסימן מובהק במיוחד כי "זו התנהגות שאינה תואמת גיל. ילדים אולי יסתכלו על איברים מוצנעים, אבל לא ינהלו התנהלות מינית. לכן התנהלות כזו צריכה לעורר את הדאגה והאזעקה אצל המבוגר שצופה בהתנהלות הזו".

הסימן השני: דפוס של סודיות והאשמת הקורבן

סימן מעיד חזק נוסף, מסבירה ד"ר גוטמן, הוא הדרך שבה הילד עצמו מנהל את הקשרים שלו עם ילדים אחרים. "ילד שיגיד על קשר קרוב עם ילד אחר שזה 'רק הסוד שלנו', או יגיד לילד השני שהוא אשם באקט המיני כי הוא מסכים לו או רוצה אותו - ביטויים או התנהגויות כאלו הם סימן מעיד חזק מאוד". הסיבה לכך פשוטה: הילד משחזר את הדפוסים שעבר.

הסימן השלישי: ביטויים של פוסט-טראומה

ד"ר גוטמן מציינת גם שורה של סימנים שמבטאים מצוקה כללית ויכולים להעיד על תקיפה מינית. "יש עוד ביטויים שמבטאים מצוקה או בעיה, למשל התקפי זעם, שינויי התנהגות כמו הסתגרות או מוחצנות יתר, חוסר תיאבון או אכילת יתר, שינויים דרמטיים בשינה וכן גם קושי בריכוז". כל אחד מהסימנים האלה לבד אינו מעיד בהכרח על התעללות מינית, אך צירוף שלהם או שינוי חד בהתנהגות צריכים להדליק נורה אדומה.

שורה תחתונה: להיות עם עיניים פקוחות

בסיום דבריה, מדגישה ד"ר גוטמן את האחריות שמוטלת על הסביבה הקרובה לילד. "ילד לא יודע להסביר או לבטא מה שקרה לו, מה שעשו לו - כי אין לו את השפה המתאימה לבטא התנהלות כזו כנגדו. לא פעם הוא גם יגן על ההורה או יסתיר את הסיבות להתנהגות שלו - וגם לכך יש להיות מודעים".

המסר העולה מדבריה ברור: בני המשפחה הרחבה, צוותי החינוך והבריאות הם לעיתים שכבת ההגנה היחידה של ילדים שחיים בתוך מערכת פוגענית. עיניים פקוחות, מודעות לסימנים והבנה שילד לא תמיד יוכל לדבר על מה שעובר עליו - אלה הכלים החשובים ביותר להגנה על ילדים שמצוקתם נסתרת מאחורי דלתות סגורות.