בטקסט חדש ונוקב שפרסמה, הדסה בן ארי שופכת אור על התקופה המטלטלת בחייה מאז הגירושים, ורומזת על הדינמיקה והתחושות שהובילו לשינוי הדרמטי בתא המשפחתי.
בן ארי, שממעטת להתייחס ישירות לפרידה, מתארת מסע של התפכחות והתרחקות מעולם עמוס במלל אל עבר השקט. בתוך תיאור על בילוי שגרתי עם בנותיה, היא משלבת ציטוטים המרמזים על הקושי לחיות חיים עמוסים בתקשורת בלתי פוסקת: "נכון שאני אישה של מילים, אבל כמה אפשר, כמה דיבורים, כמה מילים".
בן ארי מעניקה הצצה לחיים החדשים שלה, ומשתפת על בילוי משותף בהופעה של מארק אליהו יחד עם בתה שכמעט חוגגת 16, שם הסובבים התקשו להאמין שמדובר באמא ובת.
הדסה בן ארי: "זאת הבת שלי"
"הבחורה שעמדה לידי... שמטה את הלסת, מטר וחצי שמטה, כשהיא שמעה שהאישה היפה מהצד השני שלי אומרת: אמא, יאללה בואי נלך," מספרת בן ארי, "זאת הבת שלי, אמרתי לה ולא הסתרתי את הגאווה".
במהלך הנסיעה דרומה על כביש 6, ניסתה בן ארי להעביר לבתה מורשת מוזיקלית משנות התשעים עם שירים של "היהודים" ויזהר אשדות. אולם, חילופי הדורות הורגשו מיד כשהבת העדיפה לשמוע אמנים עכשוויים.
המפגש הבין-דורי הציף אצל הדסה תחושות של התבגרות ושינוי: "הזדקנתי. ואני שומעת בעיקר מוזיקה ערבית בלי מילים... והנה ברקע הרוק של שנות התשעים מזכיר לי מי אני".
הדסה בן ארי: "אף אחד לא רוצה להיתקע כמו מאובן באמצע המדבר"
בהמשך הדברים, בן ארי נוגעת בעקיפין, אך בצורה עוצמתית וברורה, בפירוק התא המשפחתי ובבחירה לסטות מהמסלול המוכר. מתוך ההבנה שהורים כבר לא נתפסים בהכרח כ"מצפן שלא זז ממקומו", היא מציעה זווית אמיצה על הורות בימי משבר ועל הצורך בשינוי אקטיבי מול הילדים.
"פעם חשבתי שהורים הם הדבר היציב והלא משתנה בחיים... לאחרונה יש לי מחשבות חדשות. אני מבינה שהדבר היציב ביותר שיכול להיות לילד הוא כשההורה שלו מסכים לזוז," היא כותבת בגילוי לב נדיר שמתחבר ישירות להחלטה על הגירושים.
"אני לא מדברת על תנועה של הפקרות, כמובן, אלא על מוכנות להתבונן על החיים בעיניים חדשות. לשאול שאלות. להסכים להשתנות. החיים חזקים עלינו, אבל אף אחד לא רוצה להיתקע כמו מאובן באמצע המדבר".
המוטיב של הסלעים ש"מוכנים להשתנות" מלווה את בן ארי גם כשהיא מתארת טיול במכתש רמון עם בתה הקטנה, שבו ציירו יחד את הנוף.
"אמרתי לה, תראי איך ההיסטוריה חקוקה בסלע. תראי כמה יופי יש בסלע שמוכן להשתנות," היא משתפת בתובנה פילוסופית שמקבלת משמעות עמוקה בהרבה לאור חייה האישיים והמשפחתיים.
מסע ההתבודדות הקיצוני של הדסה בן ארי: "אי אפשר לחיות אחרת"
החיבור החזק של בן ארי לטבע אינו מסתכם רק בטיולי ציור עם הילדות. הטקסט הנוכחי והרצון לברוח מ"המילים" מתכתב היטב עם המסע המטלטל אליו יצאה ממש לאחרונה.
כזכור, רק בתחילת החודש נחשף כי בן ארי יצאה לריטריט התבודדות במדבר יהודה. מתוכם, היא העבירה שלושה ימים שלמים כשהיא מבודדת בתוך סלע על קצה צוק מול ים המלח, ללא מזון וללא חיבור לציוויליזציה. את המסע המאתגר הזה היא סיכמה אז בתובנה: "כמה הקיום שלנו פשוט".