הורים, זה לא אתם: מה באמת עומד מאחורי נרקיסיזם?

אם תמיד חשבתם שנרקיסיזם הוא תוצאה של חינוך - מחקר חדש מציע לחשוב שוב.

מחקר רחב היקף שנערך בגרמניה מצא כי נטיות נרקיסיסטיות מושפעות בעיקר מגנטיקה, ולא מסגנון ההורות או מהסביבה המשפחתית. הממצאים, שפורסמו ב-ScienceAlert, מאתגרים תפיסה רווחת שלפיה הורים ביקורתיים או, מנגד, כאלה שמרעיפים שבחים, הם הגורם המרכזי להתפתחות התכונה.

המחקר, בהובלת הפסיכולוג מיטיה בק מאוניברסיטת מינסטר, בחן יותר מ-1,300 זוגות תאומים לצד בני משפחותיהם - הורים, אחים ובני זוג. המטרה הייתה לבדוק עד כמה נרקיסיזם מושפע מגורמים תורשתיים לעומת השפעות סביבתיות משותפות.

המשתתפים מילאו שאלוני אישיות: מבוגרים נשאלו על צורך בהערצה, תשומת לב ומעמד, ואילו צעירים יותר התייחסו לתחושת מיוחדות וליכולת להשפיע על אחרים.

התוצאה: אמנם נמצא דמיון בין הורים לילדים ברמות נרקיסיזם - אך הוא הוסבר כמעט לחלוטין על ידי גנטיקה. החוקרים לא מצאו עדות לכך שסגנון הורות, חינוך או רקע סוציו-אקונומי משפיעים באופן משמעותי.

לעומת זאת, כן נמצא כי חוויות אישיות ייחודיות - כמו אינטראקציות שונות עם בני גיל - עשויות לעצב את התכונות הללו.

"נרקיסיזם עובר במשפחות, אך בעיקר בשל גנטיקה", סיכמו החוקרים.

הממצאים מאתגרים גם גישות פסיכולוגיות מסורתיות, שלפיהן נרקיסיזם הוא מנגנון הגנה שנובע מחוסר ביטחון בילדות. לפי המחקר, לפחות חלק משמעותי מהתמונה נובע דווקא מגורמים ביולוגיים.

למרות שהפרעת אישיות נרקיסיסטית נחשבת נדירה יחסית, תכונות כמו צורך בהערצה, תחושת חשיבות עצמית גבוהה וקושי באמפתיה מוכרות היטב - ולעיתים מטופלות באמצעות פסיכותרפיה.

החוקרים מדגישים כי יש מקום לשנות את הדגש המחקרי בתחום: פחות התמקדות בהורות, ויותר הבנה של המרכיב הגנטי בעיצוב האישיות.