בר כהן יצאה אתמול (רביעי) למשימה הכי טעונה של ההורה הישראלי, למצוא גן. מול 348 אלף עוקבים, היא לא דיברה על צהרונים או תכנים פדגוגיים אלא על המינימום ההכרחי שהפך במציאות של ימינו ליעד המרכזי - שהילד יחזור הביתה שלם. בלי פרשנות ובלי פילטרים, כהן הניחה על השולחן את החרדה שהפכה לדרישת הסף החדשה: פשוט לא להרביץ לו.
כהן שיתפה כי היא מתכננת להכניס את בנה הפעוט אליה שנולד לה ולבעלה אליאב טעטי בינואר לפעוטון בשנה הבאה כשימלאו לו כשמונה חודשים. אחרי ששקלה להביא מטפלת, כך סיפרה, היא החלה בסיור גנים והבהירה כי במשוואה הנוכחית הכל הופך לזניח מבחינתה מול הביטחון האישי.
"מבחינתי בחיפושי הגן לא אכפת לי מכלום", אמרה, "רק שלא ירביצו לו ולא יקללו אותו", אמרה כמעט ביאוש. לדבריה, מדובר במציאות עצובה שבה "כשאמא נכנסת לגן או פעוטון היא אמורה להסתכל על דברים אחרים - זו הדאגה היחידה שלי. מבחינתי שיאכל וישתנהגו אליו יפה וייתנו לו חיבוק כשצריך".
כהן, שמעידה על עצמה כמי שמקדשת ניקיון וסדר, הסבירה כי בתוך הגן ובמציאות הנוכחית סדרי העדיפויות משתנים. "לא אכפת לי ניקיון", אמרה והוסיפה: "בואו, אתן יודעות שאני מבריקה, אבל הדברים האלה לא קריטיים לי. היום זה הדבר שהכי מפחיד", הסבירה.
צילום מסך אינסטגרם
את החוויה הרגשית היא תיארה דרך ביקור בפעוטון עליו קיבלה המלצות, שם נשברה בהתרגשות כשראתה את התינוקות בחוג מוזיקה: "שבע שנים לא עשיתי את זה (הכוונה לסיבוב הקודם בגנים עם בנה הבכור ליאו). הם כאלה קטנים, כאלה אוצרות - איך אפשר להתעלל או לדבר לא יפה או לצעוק או להרביץ לתינוקות - זה נשגב מבחינתי".
את הסטורי היא חתמה בזיכרון משפחתי ובניסיון להישען על חושים בריאים בעידן של חוסר אמון. "כנכדה של מישהי שטיפלה בתינוקות שלושים שנה והם היו כל עולמה - סבתא שלי. הדור של פעם... אבל עכשיו כשנכנסתי לגן זה עשה לי ממש טוב. היה ריח מאוד טוב, צוות גדול. מדהים. מקווה שאעשה את ההחלטה הנכונה עבור אליה כי יש לי לרוב אינטואיציה טובה לגבי אנשים", סיכמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו