השאלה ממי הילדים יורשים אינטליגנציה - מהאם או מהאב - ממשיכה להעסיק חוקרים כבר שנים, וכעת מצטברות עוד עדויות לכך שלגנים מצד האם עשויה להיות השפעה משמעותית במיוחד על ההתפתחות הקוגניטיבית.
לפי מחקרים גנטיים שנערכו בעשורים האחרונים, חלק מההסבר קשור למה שמכונה החתמה גנומית - מנגנון ביולוגי שבו גנים מסוימים מתבטאים באופן שונה בהתאם לשאלה אם הגיעו מהאם או מהאב. במקרה של תפקודים קוגניטיביים, נראה שחלק מהגנים הקשורים להתפתחות המוח פעילים יותר כאשר מקורם אימהי.
אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שלנשים יש שני כרומוזומי X, בעוד שלגברים יש כרומוזום X אחד בלבד. מאחר שעל כרומוזום X נמצאים גנים רבים הקשורים להתפתחות מוחית, לילדים יש הסתברות גבוהה יותר לקבל מהאם וריאנטים גנטיים מסוימים הקשורים ליכולות קוגניטיביות.
מחקר מוקדם שזכה לציטוטים רבים, שנערך ב־University of Cambridge בשנת 1984, העלה אפשרות שגנים הקשורים לאינטליגנציה מועברים בעיקר דרך הקו האימהי. מחקרים מאוחרים יותר חיזקו את ההשערה הזאת והצביעו על קשר בין גנים אימהיים לבין התפתחות אזורים מוחיים הקשורים להיגיון, פתרון בעיות ותפקודים ניהוליים.
עם זאת, החוקרים מדגישים שלא מדובר ב"תכונה שעוברת רק מאמא". גם לאב יש כמובן תרומה גנטית משמעותית להתפתחות הילד, והאינטליגנציה אינה תוצאה של גן אחד אלא של שילוב מורכב של מאות גנים ומנגנונים ביולוגיים.
בנוסף, הגנטיקה היא רק חלק מהתמונה. הסביבה שבה הילד גדל משפיעה באופן דרמטי על מימוש הפוטנציאל הקוגניטיבי: חינוך, תזונה, גירוי מוקדם, תחושת ביטחון רגשי, אינטראקציות חברתיות ואיכות הקשר עם ההורים - כולם משחקים תפקיד מרכזי.
חוקרים מסבירים שגם אם קיימת נטייה גנטית מסוימת, היא אינה קובעת גורל. במילים אחרות, גנים מספקים את התשתית, אבל הסביבה היא זו שמעצבת כיצד היכולות האלה יתפתחו בפועל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו