מאיה ורטהיימר בדמעות: "משהו בי הדחיק הכול"

השחקנית והמגישה מאיה ורטהיימר ציינה בסוף השבוע האחרון את יום השנה הראשון לפטירתו של סבה, איש העסקים, התעשיין והפילנתרופ סטף ורטהיימר ז"ל, שהלך לעולמו במרץ 2025 בגיל 98.

ורטהיימר בחרה לשתף את 641 אלף עוקביה באינסטגרם בתהליך הרגשי המורכב שהיא עוברת, זאת על רקע סדרה של תמונות וסרטונים המנציחים את סבה ומתעדים אותו גם ברגעים משפחתיים מרגשים.

"לפני שנה סבא סטף אהובי נפטר", כתבה בפתיח לדבריה על רקע תמונה שלה עם סבה ובתה אסיה בחגיגות יום ההולדת 97 שלו. "אני עוד לא מוצאת את המילים. משהו בי הדחיק הכל כדי לא לגעת בעצב ובגעגוע", התוודתה והוסיפה: "אני רגע חולקת איתכם מכל הלב".

ורטהיימר, שדיברה למצלמה בדמעות לאורך סדרת הסרטונים, הסבירה כי השיתוף מסייע לה בהתמודדות: "לפעמים כשאני רואה שיתופים כאלה זה עוזר לי גם לעבד וגם לשתף". היא ציינה כי היא נמצאת בטיפול מקצועי והוסיפה: "אני פשוט מרגישה שהגעגוע הוא אינסופי ואיך אפשר להיות כזה גדול ועכשיו שהוא לא פה החיים ממשיכים".

בדבריה עמדה ורטהיימר על הקושי לעכל את חסרונו של אדם שהיה דומיננטי כל כך בחייה ובציבוריות הישראלית. "אני לא מוצאת את המילים המדויקות עדיין. קלטתי שאני ממש מדחיקה את זה שעברה שנה מאז שהוא לא נמצא פה. סבא שלי היה איש מדהים וענק, כזה גדול מהחיים שעשה כל כך הרבה חסדים ודברים טובים וניסים, ופתאום הוא איננו והעולם ממשיך. נופלת לי הבנה איך החיים חולפים כל כך מהר ואנחנו עושים את ההכי טוב שאנחנו יכולים. זה מפחיד וכואב".

ורטהיימר קשרה בין האובדן האישי לבין המציאות הביטחונית בישראל והסבירה כיצד המצב הלאומי משפיע על היכולת להכיל את הכאב. "אני יודעת שבגלל הסיטואציה של המלחמה אני קצת אוטמת את עצמי רגשית כדי לא לגעת בכאב ובפחד, אבל אני נאטמת. גם היום שנה של אבא מתקרב וכל מי שאיבד פה מישהו קרוב יודע שאלה ימים קשים מנשוא". אביה, איתן ורטהיימר ז"ל, הלך לעולמו באפריל 2022 בגיל 70.

בהתייחסות למחיר הרגשי של האמהות בתקופה זו הוסיפה: "כל הסיטואציה הזו של להיות אמא בזמן מלחמה גרמה לי לשים פלסטרים של סיפורים ואטימות רגשית כדי לא לגעת בפחד, כדי להיות חזקה ולהפגין חוסן ואני מרגישה שאני מפחדת שזה הכל יותר מדי. גם האזכרה של סבא ושל אבא תיכף וזה מפחיד לגעת בכל כל הרבה עצב. איך סבא שלי לא פה. כמה הוא אהב את המחשבה שאנחנו עושים היסטוריה. קצת מנחם אותי שהוא לא פה ומצד שני אני יודעת שהיה מדליק אותו כל האקשן הזה. סבא שלי אהב לעשות היסטוריה, זה היה מדבר אליו".

את דבריה חתמה בהקדשה לילדיה ולחשיבות שימור הזיכרון: "הבטחתי לעצמי לכתוב כי אני אוהבת את המחשבה שאסיה ונוח איתן גדלים ומגלים דרך המילים קצת על כמה אהבה היא המורשת הכי גדולה שהעבירו לי בירושה. לכל מי שזה מקרינג' לו שאני בוכה", אמרה לבסוף, "תתמודדו. אנחנו גם ככה נמות בסוף וזו אני", סיכמה כשהיא משתפת בסופו של הסטורי גם בדיווחים ממהדורת החדשות על חייו, תרומתו למדינה ומותו - וחותמת בתמונה משותפת של אביה וסבה.