הורים רבים שואלים את עצמם בימים האלה שאלה אחת מטרידה: "האם התקופה הזאת תשאיר צלקות אצל הילד שלי"?
זו שאלה שלא תמיד נאמרת בקול. לפעמים היא עולה אחרי אזעקה או כשהילד שואל שאלה על המצב ואנחנו לא בטוחים בכלל איך לענות. יש משהו כמעט בלתי נסבל במחשבה הזאת. התחושה שאנחנו מנסים להחזיק את המציאות בשביל הילדים שלנו אבל אולי בעצם משהו עמוק כבר קורה שם בפנים ואין לנו שליטה עליו.
אנחנו נוטים לחשוב שחוסן נבנה מתוך הרגעים הגדולים - "מה שלא הורג אותך, מחשל אותך" סטייל, אבל המחקר בפסיכולוגיה מספר סיפור קצת אחר. זו לא המלחמה שתבנה בהם חוסן, זה אתם.
מחקרים מראים שחוסן אצל ילדים נבנה בפשטות. בתוך הדברים הקטנים של הקשר בין הורה לילד.
אחת החוקרות המרכזיות בתחום החוסן, הפסיכולוגית אן מסטן, קראה לזה "קסם רגיל". במחקרי אורך על ילדים שגדלו בתנאים קשים היא גילתה שהגורמים שמגנים על ילדים אינם יוצאי דופן במיוחד. להפך. הם מאוד רגילים. קשר יציב עם מבוגר אוהב. שגרה יומיומית. בית שממשיך לפעול. כלומר, הקסם נמצא דווקא בדברים הפשוטים.
גם מחקריו של הפסיכולוג ההתפתחותי אלן סרוף הראו דבר דומה. במשך עשרות שנים הוא עקב אחרי ילדים מלידה וגילה שהיכולת להתמודד עם פחד, לחץ ואכזבה לא נוצרת באירוע אחד גדול. היא נבנית באלפי אינטראקציות קטנות בין ילד להורה. הרגע שבו הורה מרגיע תינוק שבוכה. שיחה עם ילד שנעלב מחבר. הורה שמקשיב לכעס במקום למהר מיד לפתור אותו.
דרך הרגעים הקטנים האלה הילד לומד משהו עמוק מאוד על העולם ועל עצמו. רגשות הם דבר שאפשר לשאת. קושי לא חייב לפרק אותנו. ויש מישהו איתי גם כשקשה. דווקא שם נבנה החוסן.
וההבנה הזאת יכולה להיות מרגיעה במיוחד בתקופה כמו זו שאנחנו חיים בה עכשיו. כי נכון, אלה ימים לא רגילים. יש בהם הרבה מתח, הרבה חוסר ודאות והרבה חדשות שלא ביקשנו לקבל. אבל בתוך כל זה קורה גם דבר נוסף. החיים ממשיכים.
ילדים עדיין רבים על מי קיבל יותר פסטה, עדיין רוצים עוד סיפור לפני השינה, ועדיין באים לספר לנו משהו חשוב בדיוק כשאנחנו באמצע לשלוח מייל. לפעמים זה אפילו מרגיש כמעט מוזר כמה היומיום ממשיך בתוך כל הכאוס הזה, אבל דווקא בתוך היומיום הזה אנחנו בונים את החוסן שלהם. לא רק בשיחות הגדולות על המצב אלא בתוך הריטואלים הקטנים של החיים.
ארוחת ערב שמתקיימת גם היום, סיפור לפני השינה, בדיחות משלכם סביב שולחן האוכל או הרגע הזה שהילד מספר לך על תופעה בפוקימון שממש לא מעניינת אותך אבל אתה ממש מקשיב - כי זה נפלא להבין איך המוח שלו עובד.
יש קונצנזוס במחקרים כי הנוכחות שלנו, הקשר איתנו הוא הגורם מספר אחד ליצירת חוסן אצל ילדים, ולכן זאת אולי אחת המתנות החשובות ביותר שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו עכשיו.
כי אם יש דבר אחד שהמציאות של השנים האחרונות מלמדת אותנו הוא שחוסר ודאות הוא לא אירוע חד פעמי - הוא כנראה חלק מהחיים. יהיו עוד תקופות מתוחות, אולי עוד מלחמות, וגם אתגרים אחרים שהחיים מביאים. והחוסן שהילדים שלנו בונים היום בתוך הקשר איתנו לא ישרת אותם רק בתקופה הזאת, הוא ילך איתם הרבה מעבר לה. הוא יהפוך לקול הפנימי שאומר להם שגם כשקשה אפשר להחזיק.
אז תתחילו בהחלטה קטנה אחת - לעצור רגע בתוך המרוץ. לשבת ליד הילד. להקשיב למה שעובר עליו.
כי בסופו של דבר גם בתקופות של חירום הדבר שמחזק ילדים יותר מכל הוא אותו קסם רגיל של החיים המשותפים. והקשר הזה איתכם הוא כנראה הדבר הכי חזק שיש להם.
שרי גל רוזנבלום היא פסיכולוגית במיקוד קשר הורה ילד
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו