"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
בתו של מתי כספי נשברת: "אין לי תכלית, איך קמים לעוד יום?"
שון כספי, בתו של המוזיקאי המוערך שהלך לעולמו אחרי מחלה קשה, חלקה ברשתות את הקושי שהיא חווה • "זו שגרה שחורה, אני מתגעגעת אליך אבא"
לוויית מתי כספי ז"ל. צילום: קוקו

בתו של מתי כספי נשברת: "אין לי תכלית, איך קמים לעוד יום?"

שון כספי, בתו של המוזיקאי המוערך שהלך לעולמו אחרי מחלה קשה, חלקה ברשתות את הקושי שהיא חווה • "זו שגרה שחורה, אני מתגעגעת אליך אבא"

אביב דרורי
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

[object Object]

שון, בתו שלהמוזיקאי המנוח מתי כספי, שהלך לעולמו בחודש שעבר אחרי מאבק מתוקשר במחלה קשה, כתבה פוסט קורע לב בחשבון האינסטגרם שלה. לצד תמונות ביתיות של כספי ז"ל, חלקה עם העוקבים את הכאב שהיא חווה.

"העיניים כואבות מבכי. מרגיש לי שאין תכלית יותר. איך קמים לעוד יום ואוכלים, שותים, יוצאים מהבית בידיעה שאתה לא פה? איזו מן שגרה זו. שגרה שחורה. אין יכולת להמשיך הלאה. אני מתגעגעת אליך אבא".

בשבוע שעבר, כשעברו 30 ימים מלכתו, כתבה שון: "אבא שלי אהוב. החבר הכי טוב שלי. היום עברו 30 יום מאז היום ההוא, היום שאני לעולם לא אשכח ויהיה חרוט בלב שלי לנצח. הזמן עושה את שלו, עדיין מנסה להבין מה זה אומר. אולי לא אבין אלא רק אמשיך לחיות כל עוד הלב פועם. אבל הנפש שלי עם צלקת נצחית. לא דמיינתי עולם בלעדייך, נעלם לי בגיל 76, נעלם לי מטיפולים שהרגו אותך מבפנים.

"כמעריצה, קיוויתי לראות אותך על הבמה עם חליפה יפה ולשמוע אותך שר, עד השיבה הטובה, ולשמוע את הקהל מוחא לך כפיים בעיניים אוהדות, ומראה התלהבות רבה כלפייך כאומן שהטביע את חותמו. כבתך, קיוויתי לאכול איתך, להתייעץ איתך על מה נכון ומה לא, על לחבק אותך, לנשק אותך במצח, לתת לך יד כשאתה הולך במדרכה כדי שלא תמעד בגלל הפוליו, לראות איתך סרטים, לטייל איתך, לקרוא לך כשמעצבן לי או כששמח לי, לדבר איתך שתרים לי את הביטחון, ולדבר איתך על דברים פשוטים ועל החיים. אני בוכה לבד. מקווה שאתה שומע אותי. האם אבא, מישהו, מישהו דואג לך שם למעלה?"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...