בזמן שמשפחות קורסות תחת הנטל הכלכלי והנפשי של המלחמה, הורים לילדים בגיל הרך מוצאים את עצמם מול שוקת שבורה: תשלום מלא על שירות שהם כלל לא מקבלים.
מעיין אדם הציפה את סוגיית ה"אקזיט" של בעלי הגנים על גב ההורים במונולוג זועם בתוכנית "חיים ומעיין" בקשת 12, שמציף שאלות קשות על היעדר רגולציה ועל שוק פרוץ שבו ההורים נשארים תמיד בצד המפסיד.
שוק פרוץ והורים שהפכו לבני ערובה
הסיפור של מעיין אדם הוא לא סיפור נקודתי על גן אחד, אלא תמונת מראה של כשל שוק חמור שמדינת ישראל מסרבת לטפל בו מלחמה אחר מלחמה.
חינוך הגיל הרך (לידה עד שלוש) בישראל מופרט ברובו, וככזה, הוא מתנהל כמו שוק חופשי ואגרסיבי. החוזים שעליהם חותמים ההורים בתחילת השנה הם לרוב חוזים דרקוניים וחד-צדדיים, שאינם כוללים סעיפי "כוח עליון" או מצבי חירום לאומיים.
כשפיקוד העורף מורה על סגירת מסגרות, נוצר אבסורד כלכלי מקומם: הורים רבים, חלקם מגויסים למילואים, מפונים מבתיהם או נאבקים לעבוד מהבית כשהילדים מתרוצצים סביבם, ממשיכים לשלם אלפי שקלים בחודש לגן סגור.
במקביל, בעלי הגנים ממהרים להוציא את הצוותים לחופשה ללא תשלום ובכך מעבירים את נטל המשכורות אל הביטוח הלאומי.
התוצאה? ההוצאות התפעוליות של הגן (שכר, מזון, חשמל, חוגים) נחתכות כמעט לאפס, בעוד שההכנסות מההורים נשארות מלאות. זוהי לא רק חזירות צרכנית, אלא ניצול ציני של מצוקה לאומית.
מה עושה המדינה?
המדינה, מצידה, גוררת רגליים. בהיעדר חקיקה ברורה שתסדיר את התשלומים למסגרות הפרטיות בשעת חירום, ההורים נותרים בודדים במערכה מול גופים עסקיים שמחזיקים בקלף המיקוח הרגיש ביותר: השגרה של הילד. האיום "אם לא תשלמו, הילד יאבד את מקומו" הופך לסחיטה רגשית וכלכלית שמעט מאוד הורים יכולים לעמוד מולה.
"לשלם אלפי שקלים על שירות שלא מקבלים"
מעיין אדם, אמא לשתי בנות, החליטה לא לשתוק יותר והציפה את הסוגיה הכואבת הזו בשידור. היא שיתפה בסיפור האישי שלה, שהוא הלכה למעשה הסיפור של עשרות אלפי משפחות בישראל:
היא היטיבה לנסח את הפער הבלתי נתפס בין מה שקורה בחשבון הבנק של הגן לבין מה שקורה בכיס של ההורים:
איומים במקום סולידריות חברתית
במקום לגלות התחשבות במצב, הורים שמנסים לדון על התשלום נתקלים לא פעם בחומה בצורה. אדם חשפה את התגובה המקוממת שקיבלה כאשר ניסתה להעלות את הנושא:
קריאה להתאגדות: הידיים שלנו לא קשורות
המונולוג של מעיין אדם הוא קריאת השכמה. הוא מדגיש שהפתרון לא יכול להישאר ברמה הפרטנית של אמא שרבה עם מנהלת הגן בוואטסאפ, אלא דורש התאגדות צרכנית איתנה ולחץ אזרחי על מקבלי ההחלטות:
את דבריה סיימה במסר חשוב של העצמה קהילתית:
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו