מערכת החינוך בישראל עושה בימים אלה חזרה הדרגתית לפעילות. בשלב הראשון מדובר בעיקר בשיעורים דרך זום, ובהמשך, באזורים שבהם איום הטילים נמוך יותר, צפויה חזרה ללמידה פרונטלית.
אבל דווקא החזרה הזו מעלה שאלה מטרידה: עד כמה הלמידה הזו באמת אפקטיבית? האם תלמידים יכולים ללמוד ברצינות דרך מסך? והאם אפשר באמת להתרכז בכיתה כאשר אזעקות עלולות להישמע בכל רגע?
"זום יכול לעזור בטווח הקצר - אבל לאורך זמן הוא פוגע"
ד"ר נועה שפירא, ראש המחלקה לחינוך וקהילה באקדמית כנרת, מזכירה כי עבור תלמידי ישראל זו כבר כמעט שגרה.
לדבריה, "זאת כבר השנה השישית שבה תלמידים בישראל נאלצים ללמוד בזום שוב ושוב, מאז הקורונה ועד המלחמה הנוכחית".
בתחילת הדרך היו גם יתרונות: תלמידים שקטים יותר מצאו את קולם דרך הצ'ט, ומורים מצאו דרכים יצירתיות להפעיל את הכיתה. גם באקדמיה, היא מציינת, שילוב בין למידה מקוונת למפגשים פרונטליים יכול להיות יעיל. אבל כאשר הלמידה מתבצעת לאורך זמן רק דרך המסך, הבעיות מתחילות לצוף.
"ילדים צעירים מתקשים מאוד ללמוד כך וזקוקים לעזרה מתמדת של ההורים", היא מסבירה. "גם תלמידים גדולים מתקשים לשמור על ריכוז לאורך זמן מול מסך, ורבים מהם פשוט מתנתקים, לפעמים למסך אחר".
מעבר לכך, לדבריה, הלמידה מרחוק פוגעת גם במפגש החברתי, חלק מרכזי מחיי בית הספר ואף מעמיקה פערים בין משפחות שיש להן תנאים טכנולוגיים שונים. "הבעיה מתחילה כשהזום הופך מפתרון חירום לשגרת לימודים. במצב כזה, התלמידים הם אלה שמשלמים את המחיר".
"יש פגיעה - אבל היא לא בלתי הפיכה"
מיכל רז, ראשת מנהל ודקנית הסטודנטים במכללה האקדמית תל אביב יפו, רואה את ההשלכות של השנים האחרונות כבר אצל סטודנטים שמגיעים היום ללימודים. לדבריה, "שנות הקורונה והתקופות של למידה מרחוק יצרו פערים לא מעטים. אנחנו רואים ירידה בריכוז, קושי בהתמדה וגם פגיעה בכישורים חברתיים".
סטודנטים רבים שמגיעים לשנה א' מגיעים עם פערי ידע בסיסיים, ולעיתים גם עם קושי בניהול זמן ולמידה עצמאית. אבל למרות זאת, רז מדגישה שהמצב רחוק מלהיות אבוד.
"כאשר הסטודנטים חוזרים ללמידה פרונטלית מלאה, בשילוב חונכות, תגבורים ותמיכה אישית, אנחנו רואים שיפור משמעותי ביכולת הלמידה ובביטחון העצמי שלהם".
המסקנה שלה דווקא מעודדת. "הסטודנטים של היום מסוגלים בהחלט לסגור פערים כל עוד הם מקבלים מסגרת יציבה והוראה איכותית".
"צריך מערכת חינוך גמישה יותר"
ד"ר גלי נהרי, סמנכ"לית במשרד החינוך לשעבר וראש הנהגת המורים בתנועת הרבעון הרביעי, סבורה שהשאלה המרכזית אינה רק כיצד לומדים, אלא מה בכלל תפקיד מערכת החינוך בתקופות כאלה.
"למידה מרחוק היא לא אידיאלית", היא אומרת, "אבל במציאות שבה לעיתים אי אפשר להגיע לבית הספר, היא מאפשרת לשמור על מסגרת, וזה חשוב מאוד".
לדבריה, בתקופות של משבר מערכת החינוך צריכה לעסוק לא רק בציונים ובהספקים, אלא גם בחוסן, בהבנת המציאות ובהתמודדות עם המצב. כדי שזה יקרה, היא סבורה שצריך לתת יותר חופש פעולה לאנשי החינוך.
"יש לאפשר למנהלים ולמורים גמישות בבניית מערכי הלמידה. הם מכירים את התלמידים שלהם הכי טוב ויודעים להתאים את הלמידה למציאות".
"אנחנו בעיצומו של שינוי גדול בחינוך"
ד"ר רוני פשדצקי, פסיכולוגית קלינית ומנהלת הקליניקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן, מציינת כי המחקרים בנושא מציגים תמונה מורכבת.
סקירה מ־2024 שבחנה 25 מחקרים על למידה מרחוק מצאה כי:
36% מצאו שהיא אפקטיבית
52% מצאו שהיא אינה אפקטיבית
12% הציגו תוצאות ניטרליות
לדבריה, אחד החסרונות המרכזיים של הלמידה מרחוק הוא היעדר המפגש האנושי, מה שעלול להגביר תחושות של בדידות וחרדה. אבל במקביל היא מדגישה שהמציאות הזו גם חלק מתהליך רחב יותר.
"אנחנו בעיצומו של שינוי גדול בעולם החינוך, עם כניסת הטכנולוגיה והבינה המלאכותית. זה לא ישפיע רק על איך לומדים, אלא גם על אילו מיומנויות צריך לפתח, כמו חשיבה ביקורתית".
פרופ' מירי ברק, דיקנית הפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, חוקרת תהליכי למידה מרחוק משנת 2011, מוסיפה כי "למידה מרחוק דורשת משמעת עצמית ובשלות שלא תמיד מצויות אצל לומדים מבוגרים, שלא לדבר על ילדים צעירים ונוער המתמודדים עם היבטים רגשיים וקשיים, על אחת כמה וכמה בזמן מלחמה".
עוד היא אומרת כי "עם כל הכבוד ללמידה מרחוק, הטכנולוגיה לא יכולה לשמש כתחליף ליחס האישי ולמגע אנושי. התפקיד המרכזי של משרד החינוך חייב להיות הקפדה על 'רציפות חינוכית'. משרד החינוך חייב לתת הוראה למגן את בתי הספר כך שיהיו המקומות הבטוחים והמתוקצבים ביותר".
פגיעה בשפה, בקריאה ובקשב
ד"ר מירב צהר רוזן, ראש התוכנית לחינוך מיוחד במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, מצביעה גם על פגיעות קוגניטיביות שנצפו בשנים האחרונות.
מחקרים מצאו שורה של קשיים שחווים תלמידים בלמידה מרחוק, בהם:
קשיים בתהליכי קריאה, הבנה והבעה
קשיי קשב וריכוז
קושי בישיבה ממושכת מול מסך
הפרעות מרעשי הסביבה הביתית
קושי בניהול זמן ובהתארגנות ללמידה
ירידה במוטיבציה ללמידה
המחקר שעליו היא מתבססת נערך בקרב 28 מורות לתלמידים עם לקויות למידה ו־50 סטודנטים לתואר ראשון.
אז האם אנחנו באמת מגדלים "דור אבוד"?
המומחים לא מספקים תשובה חד־משמעית, אבל כן מסכימים על דבר אחד: הפגיעה קיימת. עם זאת, ברוב המקרים היא אינה בלתי הפיכה.
המשמעות היא שהשנים האחרונות יצרו פערים אמיתיים, אך בעזרת מסגרות יציבות, תמיכה חינוכית ושיטות לימוד מותאמות, ניתן בהחלט לצמצם אותם. השאלה הגדולה היא האם מערכת החינוך תצליח להסתגל למציאות המשתנה, או שתמשיך לנסות ללמד כאילו העולם לא השתנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו