המציאות הביטחונית המורכבת שבה חיים ילדים ובני נוער בישראל בשנים האחרונות משפיעה עמוקות על תחושת הביטחון, הוויסות הרגשי וההתנהגות שלהם. בתוך מציאות מתוחה ומתמשכת זו, הולך ומיטשטש הגבול בין "הרגל תמים" לבין שימוש כפייתי או התמכרות, תופעה שמשפיעה לא רק על מבוגרים, אלא גם על ילדים ובני נוער, ולעיתים נכנסת אל הבית דרך התנהלות ההורים.
בעבר המונח "התמכרות" נקשר בעיקר לסמים קשים ולשולי החברה. כיום התמונה רחבה בהרבה: התמכרות למסכים, גיימינג, קניות אונליין, אלכוהול או תרופות הרגעה, כולן נוכחות בסביבה הביתית היומיומית של ילדים. בתקופות של מתח ביטחוני מתמשך כאשר חרדה, אי ודאות וחשיפה לחדשות קשות הופכות לחלק מהשגרה, גוברת הנטייה להשתמש באמצעים אלה כדרך "להירגע" או להתנתק, אצל הורים ובני נוער כאחד.
מחקרים וסקרים עדכניים מצביעים על מגמות ברורות בתקופת המלחמה והמתח הביטחוני: אחד מכל ארבעה ישראלים דיווח על עלייה בשימוש בחומרים ממכרים מאז פרוץ המלחמה, שימוש בתרופות הרגעה ושינה עלה פי 2.5, שיעור השימוש באלכוהול בקרב בני נוער עלה מאז ה-7 באוקטובר, מעל 15% מהאוכלוסייה סובלים משימוש בעייתי במסכים, גיימינג או הימורים ועוד. בקרב בני נוער, התמכרויות התנהגותיות, בעיקר למסכים ולגיימינג, הן הנפוצות ביותר, והן מחמירות בתקופות של בידוד חברתי, שיבוש שגרה וחרדה מתמשכת.
איך מצב ההורים משפיע על הילדים?
התמכרות אינה תופעה פרטית בלבד. היא משפיעה על האקלים הרגשי בבית ועל תחושת הביטחון של הילדים. כאשר הורה שקוע במסך, באלכוהול, בקניות או בתרופות הרגעה, הפניות הרגשית לילד פוחתת, גם אם הצרכים הפיזיים מסופקים. ילדים רגישים מאוד לשינויים במצב ההורים. לאחרונה, במסגרות החינוך והטיפול עולה תמונה של ילדים המפתחים סימני מצוקה ללא סיבה נראית לעין, כגון: קשיי הירדמות, חזרה להרטבה בלילה, חרדה מפרידה, סירוב ללכת לבית הספר ונסיגה התנהגותית או רגשית.
בבדיקה מעמיקה מתברר לא פעם כי בבית קיימת מצוקה הורית משמעותית, עייפות קיצונית, הסתגרות, שימוש מוגבר במסכים או בחומרים הפוגעת בזמינות הרגשית לילדים. מצב זה עלול להוביל להזנחה רגשית לא מכוונת, והילדים הם הראשונים לשלם את המחיר.
גם ילדים כבני נוער עלולים לפתח התמכרות
חשוב לזכור כי בני נוער עצמם נמצאים בסיכון מוגבר בתקופות לחץ. התמכרויות רבות מתחילות כניסיון לווסת רגשות, להירגע, לברוח מהחדשות, להרגיש שליטה או להפיג בדידות. כאשר המתח הביטחוני מתמשך, ההתנהגות עלולה להפוך להרגל כפייתי: שעות מסך בלתי נשלטות, שימוש באלכוהול, ולעיתים גם בתרופות.
הסימנים להתפתחות שימוש בעייתי אצל ילדים ומתבגרים: ירידה חדה בתפקוד לימודי או חברתי, הימנעות מפעילויות שבעבר עניינו אותם, עצבנות או כעס כשמגבילים שימוש במסך, שינה ביום וערות בלילה, הסתגרות ממושכת בחדר ועוד.
מה הורים יכולים לעשות במקרים כאלה?
ראשית, להכיר בהשפעת המצב כיוון שמתח ביטחוני משפיע על כולנו. הכרה בכך מפחיתה אשמה ומאפשרת פעולה. בנוסף, יש לבדוק את ההתנהלות האישית. ילדים לומדים מהדוגמה ההורית. שימוש מוגבר של הורים במסכים או בחומרים מורגש היטב גם בלי מילים.
- לתווך לילדים מצבי עייפות או צורך במנוחה - אפשר לומר בפשטות: "גם לנו לפעמים קשה ואנחנו צריכים קצת זמן להירגע". תיווך כזה מפחית חרדה אצל ילדים.
- לא להתעלם משינויים התנהגותיים - כל שינוי מתמשך בהתנהגות ילד או מתבגר מצריך תשומת לב, גם אם זה נראה "שלב".
- לפנות להתייעצות מוקדמת - ניתן להתייעץ עם יועצת או פסיכולוג במסגרת החינוכית, או לפנות למרפאות בריאות הנפש לילדים ונוער. גם פנייה עם זמן המתנה ארוך עדיפה על דחייה.
- לפנות לעזרה גם עבור ההורים - כאשר קיימת מצוקה או שימוש מוגבר אצל הורה, טיפול בהורה הוא גם טיפול בילד. בשנה האחרונה הורחבה הנגישות למרפאות התמכרות בקופות החולים כחלק משירותי בריאות הנפש.
מסר חשוב להורים
לא כל שינוי אצל ילד נובע מקושי הורִי, ולא כל שימוש במסך הוא התמכרות. אך בתקופה של מתח מתמשך חשוב במיוחד להיות קשובים לעצמנו ולילדינו. ילדים הם "חיישן רגשי" מדויק למצב בבית, וכאשר המבוגרים מקבלים תמיכה, גם הם חוזרים להרגיש בטוחים יותר.
שלי רייכרד כפרי היא עו״ס, מנהלת מרפאת התמכרויות מחוז מרכז, קופ״ח מאוחדת
ויואב רודניקי הוא פסיכולוג קליני, מנהל מרפאת בריאות הנפש לילדים ונוער, מחוז מרכז, קופ״ח מאוחדת