מנגנון הסתגלות חיוני. צילום: istockphoto

איך זה שקיא וקקי לא מגעילים הורים?

מחקר חדש מראה כי אנשים שנחשפים שוב ושוב לדברים הנחשבים "מגעילים", כמו קיא, קקי ונוזלי גוף, מגיבים אליהם בעוצמה רגשית נמוכה יותר • המסקנה: גועל אינו רגש קבוע, אלא כזה שהמוח יודע להנמיך כשאין לו ברירה

מי שטיפל אי פעם בתינוק יודע שזה קורה די מהר: בפעם הראשונה שקיא או קקי פוגשים אותך, זה מזעזע. אבל אחרי כמה שבועות של החלפת חיתולים, ניקוי פליטות והתמודדות עם ריחות לא סימפטיים, משהו משתנה.

תחושת הגועל, אחת התגובות האנושיות החזקות והאינסטינקטיביות ביותר, אינה קבועה כפי שנהוג לחשוב. מחקר חדש מגלה כי גם תגובות עזות במיוחד, כמו סלידה מקיא, קקי, שלשול או חיתולים מלוכלכים, עשויות להיחלש משמעותית עם הזמן, ככל שהאדם נחשף אליהן שוב ושוב.

מפתחים עמידות עם הזמן , צילום: istockphoto

במחקר נערך באוניברסיטת לינקפינג שבשוודיה ופורסם בכתב העת המדעי Scandinavian Journal of Psychology. החוקרים ביקשו לבדוק האם חשיפה מתמשכת למצבים שמעוררים גועל משנה את התגובה הרגשית עצמה, ולא רק את היכולת "להחזיק מעמד".

במחקר השתתפו הורים לילדים צעירים, לצד קבוצת ביקורת של אנשים ללא ילדים. המשתתפים התבקשו לצפות בתמונות ובסיטואציות שמעוררות בדרך כלל סלידה חזקה, בהם חיתולים מלאים בקקי, הקאות, רוק, נוזלי גוף ומצבים של לכלוך קיצוני, בזמן שמצלמות מעקב מדדו להיכן הם מביטים וכמה מהר הם מסיטים את המבט.

התוצאות היו חד משמעיות: אנשים שלא נחשפו דרך קבע למצבים כאלה נטו להסיט את המבט כמעט מיד, סימן לתגובת גועל חזקה. לעומתם, הורים לילדים קטנים, ובעיקר כאלה שילדיהם כבר אוכלים מזון מוצק ומתמודדים עם קקי "אמיתי", הביטו בתמונות זמן ארוך יותר והגיבו בעוצמה רגשית נמוכה בהרבה.

המוח מפחית בהדרגה את עוצמת התגובה, צילום: GettyImages

החוקרים מצאו כי ההשפעה אינה מוגבלת רק למצבים הקשורים לילד עצמו. גם כאשר הוצגו להורים תמונות של לכלוך, קיא או שלשול שאינם קשורים למשפחה שלהם, תגובת הגועל נותרה מתונה יותר. במילים אחרות, המוח אינו רק "מתרגל" לילד, אלא משנה את סף הרגישות הכללי שלו.

לדברי החוקרים, מדובר במנגנון הסתגלות חיוני: כאשר אדם נדרש להתמודד עם גועל כחלק משגרת החיים, כמו הורים, אנשי סיעוד או צוותים רפואיים, המוח מפחית בהדרגה את עוצמת התגובה כדי לאפשר תפקוד יומיומי. אחרת, כל החלפת חיתול או ניקוי הקאה היו הופכים למשימה בלתי אפשרית.

המחקר מדגיש כי הגועל אינו רק רגש מולד שמטרתו להגן מפני מחלות וזיהומים, אלא רגש גמיש שניתן לעיצוב. חשיפה חוזרת, כך עולה מהממצאים, משנה את הדרך שבה המוח מפרש סכנה, לכלוך ואי נעימות.

המשמעות רחבה יותר מהורות בלבד: הממצאים עשויים להסביר כיצד אנשים מצליחים להסתגל לעבודה בסביבות קשות מבחינה חושית, ואפילו להציע כיווני טיפול עתידיים לאנשים הסובלים מרגישות יתר לגועל או מחרדות הקשורות ללכלוך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...