הורים מסורים: מה אפשר ללמוד מתנינים על גידול ילדים?

תנינים הם אמנם בעלי חיים מסוכנים ואכזריים שיכולים לנשוך בעוצמה רבה ואפילו להרוג בן אדם, אבל מאחורי החזות המאיימת שלהם יש גם צד מפתיע וחמים. הם יכולים להיות, על פי מוזיאון הטבע האמריקני, "הורים מסורים" וללמד את בני האדם דבר או שניים על הורות. 

איך התנינים מטפלים בצאצאיהם?

התנינים יכולים להיות ציידים מסוכנים, אבל הם גם יכולים להיות הורים דואגים. בדרך כלל, האם נשארת קרוב לקן, שמה בו ביצים ומכסה אותו. אבל בניגוד לנחשים וצבים למשל, האם התנינה נשארת קרובה כדי לשמור על הקן. כל בעל חיים שמתקרב ומבקש לאכול את ביציה, צפוי להיות ארוחת ערב - או לפחות להירדף על ידי האם הזועמת והכועסת.

כשהגוזלים מוכנים לבקוע, הם מתחילים לקרקר. האם שומעת את הקריאות ומגיעה לפתוח את הקן ולעזור לגוזלים לצאת מהביצים. "זו קבוצה של מיני בעלי חיים עם הנשיכה החזקה ביותר בעולם, ובכל זאת הם יכולים להרים ביצה ולגלגל אותה בפיהם בעדינות עד שהיא נשברת והגוזל יכול לצאת ולשחות החוצה", אומר פרנק מאזוטי, אקולוג חיות בר מאוניברסיטת פלורידה לאתר Discover. 

מכך אנחנו יכולים ללמוד להגן על הילדים שלנו ולשמור עליהם, במיוחד בזמן הלידה כשהם עדיין עוברים וגם בשנים הראשונות שלאחר הלידה. במקרה של התנינים, הם נותנים להם יותר חופש ומקום להתפתח ולהיות אדונים לעצמם, רק כשהם מתבגרים.

במינים מסוימים ובתנאים מתאימים, האם נשארת גם אחרי בקיעת הביצים. אם הגוזלים בקעו במקום אידיאלי שבו הם יכולים למצוא אוכל ולגדול, האם תישאר באזור במשך כמה חודשים ותמשיך להגן עליהם. אם הם צריכים ללכת למקום רחוק יותר כדי למצוא מקום מתאים לגדול, היא מעודדת את הגוזלים להתפזר ולחפש אפשרויות טובות יותר.

מזה אנחנו יכולים ללמוד שאמנם בתחילה האם מגוננת על ילדיה ולאחר מכן נותנת להם חופש, אך היא עושה זאת בהתאם לנסיבות ומתאימה את אופן החינוך שלה לכל ילד באופן שונה.

הרבה אנשים מופתעים מההתנהגות ההורית של התנינים - ולא רק כי אנחנו נוטים לחשוב עליהם כרוצחים אכזריים. צבים ונחשים כאמור לרוב מטילים את ביציהם ואז בורחים, משאירים את הצאצאים להתמודד עם הבקיעה, חיפוש אוכל ולמידה לשרוד. זה טבעי לחשוב שהתנינים יעשו את אותו הדבר. אבל לתנינים יש אופי טיפול שונה וייחודי משלהם.

למרות שתנינים נחשבים לזוחלים, בעלי החיים הדומים להם ביותר הם בכלל ציפורים ודינוזאורים, לפי Discover. בהקשר הזה, הרגלי ההורות שלהם הגיוניים. "כולנו יודעים שציפורים מראות טיפול הורי יוצא דופן. עכשיו אנחנו רואים שהתנינים עושים זאת גם"' אומר ג'ורג' אמטו, מנהל שימור גנומיקה (גנטיקה של יצורים חיים) במוזיאון הטבע האמריקני.

בגדול, תנינים צעירים עשויים להישאר תחת טיפולה של אמם עד שנתיים, שבמהלכן היא מגינה עליהם מפני טורפים. עוד שנקבות הן המטפלות העיקריות, ישנם מחקרים המצביעים על כך שזכרים עשויים לסייע בהגנה על טריטוריית הקינון.

אופן הטיפול המסור של אימהות התנינים מדגיש לנו את החשיבות לעזור לילדינו ולהגן עליהם מפני גורמים חיצוניים, אך עם זאת גם לדעת לשחרר בשלב מסוים ולתת לילדים לפרוח בעצמם.