על ידי התבוננות בפינגווינים ולמידה על התנהגותם, ניתן להפיק לקחים חשובים על טיפוח משפחה. כשמדובר בהורות, מסתבר שאין הבדל כל כך גדול בין בני האדם לבין הפינגווינים. מהתחייבות ועד תקשורת, הנה ארבעה לקחים שאפשר ללמוד מהפינגווינים גם על חיי המשפחה שלנו, על זוגיות ועל גידול ילדים.
1. הורות זוגית היא הדרך הנכונה
בעולם הפינגווינים, הורות היא מאמץ צוותי. גם האימא וגם האבא מתחלפים בדגירת הביצים, בחיפוש אחר מזון ובטיפול בצאצאיהם הצעירים כך שאף אחד לא נושא בנטל לבדו. צורת הורות זו חשובה אף יותר למשפחות אנושיות, שבהן הורים עלולים להסתכן בשחיקה אם הם מנסים לקחת על עצמם את כל האחריות.
בין אם מדובר בניהול שגרת שינה, בהסעות לבית הספר או בקבלת החלטות כספיות גדולות, גידול ילד קל יותר ובר-קיימא כאשר שני בני הזוג מעורבים. גישה משותפת לא רק מקלה על העומס היומיומי; היא גם בונה בסיס חזק יותר לעתיד, שבו כל הורה ממלא תפקיד פעיל בעיצוב רווחת המשפחה.
2. טפחו יציבות באמצעות מחויבות
תשכחו מאפליקציות היכרויות כי הפינגווינים לא מתעניינים בדייטים מהירים. הפינגווינים דבקים לרוב באותו בן זוג לכל החיים, וחוזרים לאותו קן מעונה לעונה. עבור פינגווינים, עקביות מסוג זה אינה רק עניין של נאמנות. היא יוצרת סביבה בטוחה ויציבה לאפרוחים שלהם לגדול בה.
זו תזכורת שמחויבות מתמשכת לבן הזוג, לילדים ולעתיד שלכם מעניקה למשפחות את הבסיס שהן זקוקות לו כדי לשגשג. כאשר ילדים גדלים בסביבה יציבה ותומכת, סביר יותר שהם ירגישו בטוחים. לכן אנו משקיעים מאמץ בבניית שגרות קבועות, בקביעת יעדים משותפים ובתכנון קדימה.
3. זהו את החוזקות הייחודיות של הילד שלכם
אם תסתכלו מקרוב, תוכלו להבחין שאין שני פינגווינים זהים - בדומה לאופן שבו לכל אחד מאיתנו יש טביעות אצבע ייחודיות משלו. כהורים, תשומת לב להבדלים בין הילדים שלנו עוזרת לנו לטפח כל ילד באופן שמוציא את הטוב שבהם.
חלק מהילדים משגשגים במסגרות, אחרים צריכים עידוד או מרחב לחקור. הבנה של מה שמניע אותם היא הצעד הראשון לעזור להם לצמוח ולממש את הפוטנציאל שלהם.
4. הקשיבו ותקשרו עם המשפחה שלכם
אצל הפינגווינים יש מחסור בשקט ושלווה. בין רחש הגלים לבין התנועה המתמדת, זה הכל חוץ משקט. כדי להישמע, הפינגווינים מסתמכים על קריאות קוליות מובחנות, מעין קולות רועשים וקצת צורמים שמזכירים נעירות של חמורים. קריאות אלו עוזרות להם לזהות את בני זוגם ואפרוחיהם בתוך הכאוס, ושומרות על המשפחות הקטנות שלהם מחוברות וקרובות.
אותו הדבר ניתן לומר על העולם שלנו, שבו רעש מקבל צורה של התראות אינסופיות, פגישות רצופות והסחות דעת אחרות הדורשות כל הזמן את תשומת ליבנו. לכן חשוב לא רק לדבר, אלא באמת להקשיב. ילדים לא תמיד אומרים כשהם מרגישים חרדים או מוצפים, אז להיות נוכחים וקשובים לרמזים לא מילוליים יכול לעשות את כל ההבדל. כאשר אנו יוצרים מרחב לשיחות כנות ועוזרים להם לתת שם ולהבין את הרגשות שלהם, אנו מציידים אותם בכלים לנווט את אתגרי החיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו