יולי ויצמן מותקפת: "אמא שלך לא מצאה גבר בגילה?"

לקראת יום המאבק לאלימות כלפי נשים החל ב-25/11, בחרה עיריית ירושלים להתמקד באחד הנושאים הכי משמעותיים, והפחות מדוברים, בעידן הדיגיטלי: האלימות ברשתות החברתיות והאלימות הרגשית.

בקמפיין חדש תחת הסלוגן "גם באלימות מילולית יש סימנים כחולים", נבחרו מיכל ויצמן ("מיכל הקטנה") ובתה יולי להוביל שורה של סרטונים שצולמו בבית המשפחה ומציגים רגעים אישיים, לעיתים כואבים, שהם חוו על בשרן.

בסדרה, השתיים משתפות בפתיחות מפתיעה על פגיעות, שיימינג ותגובות שהותירו צלקות נפשיות - כאלה שלא רואים מבחוץ, אך נשארות שנים. 

"סימנים כחולים הם לא רק פיזיים - הם גם בנפש"

"המטרה היא לעצור את האלימות המילולית ברשתות ובקבוצות וואטסאפ, ולהבין שסימנים כחולים הם לא רק פיזיים", אומרת יולי. "הם משאירים צלקות לכל החיים - ולעיתים אלו התחלה של דברים הרבה יותר חמורים".

לשאלה איך מתמודדות בבית עם המעמד הציבורי והתגובות הפוגעניות, השתיים עונות בכנות. "מרגיש שאני חיה את זה איתה", אומרת יולי. "כל אחת מאיתנו חווה דברים אחרת. היא גדלה בעידן אחר, ואני נולדתי ישר לתוך העולם הזה. לפעמים זה מרגיש כמו לקפוץ למים העמוקים".

"נפתחה לי הצלקת מחדש"

באופן כמעט סימבולי, בזמן הצילומים יולי קיבלה הודעה מפתיעה מאדם שבעבר פגע בה. "קמתי בהפסקה, פתחתי את הטלפון ופתאום ראיתי ממנו הודעה. אחרי כל-כך הרבה זמן. הרגשתי בלבול - כאילו סימן מלמעלה. הצלקת נשארת, גם אם הבן אדם ידבר איתך שוב".

התגובות על שמועה על זוגיות: "זה פגע בי הכי עמוק"

אבל הרגע שהכאיב לה ביותר קרה רק יומיים קודם. "אני חייבת להגיד משהו שעברתי ממש לפני יום-יומיים", היא משתפת. "קיבלתי המון הודעות בוואטסאפ ובאינסטגרם, עם פוסט מאיזה אתר שפרסם שאמא שלי כביכול בדייט עם איזה בחור בבר בתל אביב. 

הגיעו אליי תגובות מזעזעות. העליבו אותי, הקטינו את אמא שלי, כתבו שאמא שלי לא מצאה גבר בגיל שלה, שהיא יוצאת עם קטינים... זה היה כל-כך פוגעני. זה פגע בי ממש עמוק".

כאן מיכל מבקשת לעשות סדר: "התקשרו אליי מהרדיו שיחה בהפתעה, ואז שאלו אותי, מה הסיפור? אז אמרתי שזה לא סיפור, שזה הצגה. אנחנו עושים יחד הצגה, וכשאתה נמצא באמת 24 שעות בתוך חדר חזרות בלי קליטה, ואתה עובדים 24 שעות, וזה עבודה מאוד סזיפית"

כשיולי שאלה אותה אם היא מוכנה להצהיר שאין פה זוגיות, מיכל ענתה: "אני לא מצהירה הצהרות ואני לא אסחף לכל מיני עניינים, אבל אנחנו עובדים ביחד ויהודה הוא מהמם. וזהו. אין בינינו שום דבר". 

"לא לקחת כל הודעה ללב, אבל כן לקחת אחריות"

מיכל משתפת על הפגיעה הגדולה ביותר שחוותה: "הכי כאב לי כשסמכתי על מישהי והרגשתי שדקרו לי את הלב. היא הפיצה שמועות בוואטסאפ, וזה תפס תאוצה מטורפת. אבל למדתי: כל עוד לא גנבתי, לא בגדתי ולא שיקרתי - אני שלמה".

למרות "עור הפיל" שפיתחו שתיהן עם השנים, מיכל אומרת: "דברים תמיד יחלחלו. עד שאתה לא חווה בעצמך - אתה לא מבין כמה זה כואב".

יולי מזכירה שגם ברגעים הכי קשים, יש בבית משהו שמחזיק אותה: "לפעמים אמא מגיבה לי בתגובות או כותבת לב קטן. זה מרים אותי ומזכיר לי שיש לי גב". 

הפצה של תמונות אינטימיות - קורה יותר ממה שחושבים

כילדת דור הטיקטוק, יולי מדברת גם על מה שקורה בבתי הספר: "יש הפצה של תמונות אינטימיות. זה קורה הרבה יותר ממה שאנשים חושבים. היינו שיחה על זה בכיתה, וכולנו, במיוחד הבנות, אמרנו שזה יכול לקרות לכל אחת. הדבר הכי חשוב הוא לא לתת יד לזה - לא בהפצה, לא בשיחה, אפילו לא ברמת הסקרנות. גם דיבור על זה זו אלימות".

מיכל מחזקת: "גם אם אתה רק צופה מהצד - אתה שותף. צריך להבין את הכוח שלנו". 

אז מה עושים כשחווים אלימות מילולית או בריונות ברשת?

"לא לפחד,תמיד יש עם מי לדבר" מסכמת יולי. "אם הוא מפחד לספר למשפחה אז לחברים או להתקשר למשהו, העיקר לשתף. ויש את מוקד 106 עיריית ירושלים, וגם את כפתור דיווח ברשתות. העיקר לא לשתוק. לשתף - ולא להגיב באלימות, שזה ממש חשוב.

מיכל מוסיפה: "כמה שיותר לשתף. אני לא יכולה להגיד שזה יעצור את כל הטירוף הזה, כי אין לנו באמת שליטה זה, אבל זה באמת יכול למנוע את האירוע הבא"