לפני שנתיים, ליאון רוזנברג, אשתו פאולה ושתי בנותיהם המתבגרות ארזו את עצמם ואת רכושם ועברו להתגורר בקפריסין שם ליאון גם פצח בקריירה חדשה כמתווך. המהלך כצפוי עורר הדים של ביקורת קשה, אך לצד המתקפה שהגיעה מגולשים ברשת ליאון מצא את עצמו מתמודד גם עם ייסורי מצפון פנימיים משלו.
"איך עוזבים מאחור אימא בת 85 ועוברים לגור במדינה זרה?", פתח אמש (שבת) ליאון את הפוסט ששיתף עם עשרות אלפי עוקביו בפייסבוק על רקע תמונה שלו ושל אמו בחוף הים עם גבם למצלמה, כשהוא חושף שהמעבר שלהם לארץ אחרת היה קשה עבורם כשידעו שאמו של ליאון תישאר לבדה בארץ (אביו נפטר בשנת 2023).
"עקב אכילס של המעבר שלנו לקפריסין מבחינתי היה בדיוק זה, שהתרחקתי מאימא שלי", התוודה.
"הקשר שלנו אוהב וקרוב. אני הילד הצעיר במשפחה והיא תמיד הרעיפה עליי אהבה, דאגה לי (לעיתים יותר מדי) והרימה לי. וכך גם היה שכשהחלטנו לעבור לקפריסין. היא בכלל לא לחצה לנו על כפתור ייסורי המצפון, די מהר היא הבינה אותנו ועודדה אותנו לעשות את מה שטוב לנו ולבנות ורק רצתה לדעת שאנחנו מסתדרים.
"למרות גילה המתקדם היא אישה חזקה ועצמאית, מה שנקרא 'ג'דה"', הוסיף ושיתף את העוקבים באופיה המיוחד שלל אמו - "תמיד מסתדרת ומאד פעילה, הולכת להרצאות, שוחה בקאנטרי קלאב של כפר המכביה, רוקדת ריקודי עם לפחות פעמיים בשבוע. אבל בחיים הקודמים שלנו, היה משהו מרגיע בזה שידעתי שאם היא תצטרך אותי אני נמצא במרחק חצי שעה נסיעה ממנה".
בהמשך הפוסט פירט על נקיפות המצפון שהתעוררו בו אחרי המעבר שלהם שהגיעו לשיאם לאחר שנפצעה בזמן שרצה לתפוס מחסה כשהייתה אזעקה: "רגשות האשמה שלי התגברו מאד לפני כשנה. אזעקה תפסה אותה בזמן שהייתה בדרכה לחוג ריקודי עם. היא עצרה את הרכב בצד הדרך ורצה בבהלה לחפש מקלט או מרחב מוגן. מרוב לחץ היא לא שמה לב לאיזו בליטה במדרכה, נפלה ונחבלה. היא נזקקה לטיפול רפואי ואני לא הייתי שם עבורה. זה שבר אותי".
"מאז המעבר אני מקפיד לבקר אותה כשאני מגיע לארץ", המשיך וסיפר על המפגשים ביניהם. "לא תמיד יש לי זמן ולרוב אלה מפגשים קצרים מאד. לפעמים אני חסר סבלנות מול כל השאלות שהיא שואלת, אבל באופן מפתיע הביקורים האלה דווקא מאפשרים לנו מפגשים יותר עמוקים. אני מקבל הזדמנות לראות מקרוב איך היא מסתדרת, וגם מצליח לתפוס איתה כמה רגעים של זמן איכות.
"לאורך השנתיים האלה היא לא באה אלינו. מאד רציתי שהיא תבוא לראות את החיים שבנינו כאן, אך היא אמרה שבגילה קשה לה לטוס אפילו שזו טיסה קצרה וחוץ מזה היא לא רוצה להטריח אותנו. אך כשעברנו לבית החדש שלנו, הסקרנות שלה גברה, ולפני שבועיים הרגע ההיסטורי קרה - היא עלתה על טיסה והגיעה. אלה היו ארבעה ימים מלאים של משפחתיות ושיחות עומק שלה עם הבנות שלנו. היא פגשה את החברים שלהן והכירה את החברים שלנו. פאולה לקחה אותה לסיבוב שופינג מפנק, והכינה לה אוכל טעים. נסענו איתה לפינות הכי יפות באי, ובדרך היא מילאה את האוטו בסיפורים מצחיקים שגרמו לנו להיקרע מצחוק. (שכחתי כמה שהיא מצחיקה).
"במהלך הביקור הזה פתאום קלטתי שבחיים הקודמים שלנו המפגשים איתה היו בדרך כלל בימי שישי בערב פעם בכמה שבועות, לרוב אצלה בבית, וכמו אצל רבים, המפגשים האלה נסובו סביב האוכל. היא הייתה מגישה לשולחן, שואלת שוב ושוב אם טעים, היינו קצת מקשקשים, הבנות קצת סיפרו לה על מה שחדש אצלן ואז היינו מפנים את השולחן, שוטפים כלים, קצת רובצים על הספה כשכל אחד בטלפון שלו, ואז הולכים הביתה. איכשהו, דווקא עכשיו כשאנחנו רחוקים, הייתה לנו הזדמנות לבלות ביחד בדרך אחרת, מחוץ למטריקס הזה של ארוחות משפחתיות, בצורה יותר מלאה ומשמעותית.
"אני משתף את זה כאן כתזכורת לכם ולעצמי", כתב בסיומו של הפוסט. "בשנתיים האחרונות כולנו למדנו על בשרנו כמה החיים שבריריים וחסרי וודאות, והדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות הוא להשקיע בקשרים החשובים לנו, ליצור חוויות ורגעים יוצאי דופן בתוך המרוץ האפרורי והשגרתי שלנו. זה דורש מאמץ. אבל זה שווה כל רגע", סיכם את הפוסט שזכה לאלפי לייקים, ומאות תגובות מפרגנות ומחבקות שחיזקו את דבריו של ליאון והדגישו כמה חשובים הקשרים המשפחתיים ובפרט עם ההורים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו