איך פילים יכולים להפוך אותנו להורים טובים יותר?

בעולם של סגנונות חינוך מגוונים - מהורות הליקופטר ועד הורות קואלה - מתפתח מושג חדש המכונה "הורות פיל". סגנון ההורות הזה, שהוטבע על ידי העיתונאית פריאנקה שארמה-סינדהר במאמר באתר "האטלנטיק", מתמקד בביטחון רגשי כערך עליון. בניגוד לסגנונות אחרים שמתמקדים בהישגים או בהסרת מכשולים, הורי הפיל מעדיפים לטפח, להגן ולעודד את ילדיהם, במיוחד בגיל צעיר.

"הורות פיל עוסקת ביצירת קשר בטוח ובריא כדי שהילד יוכל ללכת ולחקור את העולם, אבל הוא יודע שהוא יכול לחזור אליך לנחמה ולתמיכה", מסבירה ד"ר ג'נין דומינגס, פסיכולוגית קלינית מהמכון לנפש הילד לאתר Parents. הסגנון הזה נמצא איפשהו בין הורי המדוזה חסרי המעצורים לבין הורי ההליקופטר שעשויים להיות שתלטנים מדי.

מה אנחנו יכולים ללמוד מהפילים?

הורי הפיל נותנים לילדיהם מקום בטוח להביע רגשות ונותנים להם הכוונה תומכת תוך כדי מתן חופש לחקור. הם בודקים כל הזמן מה מצב הרגשות של הילד - לא רק שואלים "איך היה היום", אלא מראים אמפתיה אמיתית.

סגנון הורות זה נקרא כך מכיוון שפילים ידועים בקשר המשפחתי ההדוק שלהם ובטיפול הארוך והמגן שהם מעניקים לגורים שלהם. הם מתאימים עצמם לקצב הגור ולצרכיו - וכך גם בני האדם שדובקים בסגנון הורות זה.

כשהילד מקבל ציון רע לדוגמה, הורי הפיל ישאלו איך הוא מרגיש במקום לבטא אכזבה או לתת עונש. הם נותנים לילדים להוביל את השיחה ליד שולחן האוכל ולבחור את הפעילות של היום, כל עוד זה בטוח וסביר. הם מתאימים עצמם לילדיהם ולצרכיהם במקום לדבוק בכללים נוקשים. "אתה יוצר בטיחות ומבנה במונחים של בניית קשרים", מסבירה דומינגס.

האיזון הדק בין הגנה לעצמאות

הורי הפיל מתמודדים עם דחף להתערב ולפתור בעיות, אבל הם נלחמים בזה. בגן המשחקים, הם יתירו לילד לטפס על הסלע הגבוה אבל יעמדו בקרבת מקום ויכוונו אותו איך לעשות זאת בבטחה. "לפעמים חינוך הפיל יכול להיתפס כהורים שלא דוחפים או מאפשרים לילדים לקחת סיכונים, אבל זה לא נכון", אומרת דומינגס. "אתה כן מעודד נטילת סיכונים בסגנון הזה".

הם יתנו לילד לעזוב ספורט או תחביב שהוא לא אוהב, במקום לדרוש המשך רק בגלל שיש להם חלומות הצלחה. כשהילד עצוב, הם מאמתים את הרגשות שלו ונותנים לו מקום לשתף איך הוא מרגיש. הם גם לא יחששו לאפשר לילד לישון איתם אחרי סיוט, במקום לנסות שיטות של "תן לו לבכות לבד".

מה עובד בסגנון הזה?

כשהסגנון הזה עובד טוב, הוא יוצר קשר קרוב עם הילד תוך כדי מתן עצמאות. "זה מטפח עצמאות, פתרון בעיות וחוסן", מסבירה דומינגס. במחקרים שלה, היא מצאה קשר בין סגנון חינוך טיפוחי לבין הצלחה אקדמית ונטילת סיכונים חיובית בעתיד. הילד יודע שיש לו בית בטוח לחזור אליו, מה שמאפשר לו לחקור בביטחון רב יותר.

הסכנות של הגנת יתר

הקשר החזק שהורי הפיל יוצרים עם הילדים שלהם יכול להוביל לניהול יתר של הרגשות. הנטייה להגן על הילד יכולה להפוך להגנת יתר, שבה ההורה עובד קשה כדי להגן על הילד מכל צורה של לחץ, אי נוחות או כישלון. "הילדים האלה חווים שפע של טיפוח, אבל מעט מאוד הזדמנויות לבנות חוסן דרך אתגרים", מסביר ד"ר טוקונבו אקנדה, רופא ילדים אינטגרטיבי. כשהדרישות של בית הספר והחיים גדלות, הם עלולים להיאבק עם תת-הישגים, חרדה או ביטחון עצמי נמוך.

כדי להימנע מהמלכודת הזו, חשוב שהורי הפיל יתנו לילדיהם הזדמנויות להתמודד עם אתגרים וכישלונות - גם לבד וגם עם תמיכה. המחקר מראה שילדים שפועלים למען מטרה מסוימת למרות מכשולים הם בדרך כלל חסינים יותר ומראים יותר נחישות. "הציעו גם חמימות וגם מבנה, טיפוח וגם גבולות", ממליץ ד"ר אקנדה. "שם הילדים משגשגים".