מהם האתגרים המיוחדים של הורים לילדים קטנים בזמן מלחמה?
"ההורות בזמן מלחמה דורשת מאיתנו להחזיק שני עולמות במקביל – מצד אחד לשדר לילדים רוגע וביטחון, ומצד שני להתמודד עם סערת הרגשות שלנו. גם אנחנו פוחדים, גם לנו יש חרדות, אבל נדרשים מאיתנו איפוק, יציבות ונוכחות. זה שואב המון אנרגיה".
איך מומלץ להסביר לילדים את המצב?
"המפתח הוא כנות מותאמת גיל. אין טעם להעמיד פנים שהכול כרגיל – הילדים מרגישים שמשהו קורה. אפשר לומר דברים כמו 'יש אנשים רעים שמנסים לפגוע, אבל יש לנו צבא חזק ששומר עלינו'. הדגש הוא על תיווך: להסביר מה שקורה, בלי להפחיד".
מה לא לומר?
"לא לחשוף ילדים לשיחות של מבוגרים או למהדורות חדשות. הם קולטים הכול, אבל לא תמיד יודעים לפרש. ילד ששומע מילה כמו 'טילים' בלי הקשר – יכול לדמיין תרחיש מפחיד פי כמה. חשוב לסנן מידע ולנסח מסרים פשוטים ומרגיעים".
איך מתמודדים עם ילדים שעדיין לא מדברים?
"במקרים כאלה אנחנו משתמשים בשפה לא מילולית: חיבוק, קשר עין, אינטונציה רגועה. התחושות שלנו עוברות גם בלי מילים. אם אנחנו נראים בטוחים – הם ירגישו בטוחים".
מה עושים עם ההישרדות היומיומית – עבודה, ילדים, מרחבים מוגנים?
"יש פה קושי אמיתי של ניהול חיים בתוך כאוס. הורים עובדים מהבית או לא עובדים בכלל, הילדים בלי מסגרות – זה מצב הישרדותי. הדבר החשוב הוא לייצר עוגנים קטנים: שגרה קבועה, ארוחות מסודרות, פעילות משותפת. זה עוזר גם לנו וגם להם".
איך אפשר להקליל את המתח בבית?
"לשחק, לצייר, להפעיל מוזיקה, לרקוד. חשוב לשלב פעילות שמעלה חיוך – גם בתוך מרחב מוגן. ההקלה הרגשית באה דרך הגוף, לא רק דרך השיחה. גם אם אנחנו בלחץ – מותר לצחוק".
ולסיום – מה לא לעשות?
"לא לשקר, לא להתעלם, לא להתפרץ. הורה שמתפרץ מתוך הלחץ רק מוסיף לעומס הרגשי. עדיף להגיד: 'גם אני קצת מפחד, אבל אני איתך, ואנחנו בטוחים כאן'. זו האמירה הכי חשובה שילד צריך לשמוע".
