בואו נדבר תכל'ס: גירושים זה לא פיקניק, אבל האתגר האמיתי מתחיל כשצריך לנסח הסכם ראייה שלא רק מחלק ימים אלא גם קובע גבולות ברזל סביב הילדים. השבוע, דניאל גרינברג, אימא, משפיענית רשת ומי שמבינה דבר או שניים על החיים באור הזרקורים, שיתפה סטורי שגרם לאימהות ואבות ברחבי הרשת לעצור הכל ולחשוב מחדש על הסוגיה הרגישה של גבולות וחינוך ילדים להבנה והבחנה בין האסור למותר.
"כשאתם בונים הסכם ראייה", השיבה דניאל בסשן שאלות ותשובות באינסטגרם לעוקבת שביקשה ממנה עצה מה לכלול בהסכם הראייה שלה מול הגרוש, "הכי חשוב שיהיו זמינות ושקיפות מלאה בכל הנוגע אליהם בכל רגע שאפנה והגדרת נהלים מי רשאי לקלח/להלביש את הילדים. כל השאר, אם הוא אבא טוב, תסמכי עליו שהם יקרים לו בדיוק כמו שיקרים לך. במידה ולא, כל מה שמטריד אותך מעצם המחשבה תדאגי שיהיה רשום מראש למנוע קווצ'ים בלב בעתיד", הבהירה את משנתה.
"אבל מה זה אומר בפועל?", ביקשה הגולשת להבין ודניאל השיבה לה שוב בנחרצות כשהיא לא משאירה מקום לספק: "או אבא שלהם או הבייביסיטר בנפרד ובלי אף אחד נוסף במקלחת. לשמור על הפרטיות שלהם". הגולשת הודתה לדניאל במילים חמות על העצה וזו השיבה לה: "אני שמחה שהפניתי את תשומת הלב שלך לעוד דבר חשוב במשמורת משותפת וכחלק מהאחריות שלנו כאימהות זאת האחריות שלנו לשמור עליהם תמיד מכל דבר", סיכמה.
הגבול הוא לא המלצה - הוא חובה
הסכמי ראייה בישראל הפכו בשנים האחרונות למסמכים מורכבים שמנסים לאזן בין טובת הילד לזכויות ההורים, אבל יש נקודה אחת שאסור לזוז ממנה: פרטיות הגוף של הילד. לא משנה כמה מתקדמת ההורות המשותפת יש קווים אדומים שלא חוצים ומי שמצפה ש"יהיה בסדר" מגלה מהר מאוד שהמחיר עלול להיות כבד.
מחקרים מראים שוב ושוב: ילדים שגדלים עם גבולות ברורים סביב הגוף שלהם - מי רשאי לגעת, מתי ואיך, מפתחים תחושת ביטחון, מסוגלות והבנה עמוקה של זכויותיהם. זה לא רק עניין של מניעת פגיעה, אלא של חינוך לעצמאות, אמפתיה וכבוד עצמי כשגבולות הם בעצם הדרך להסביר לילדים כיצד יש להבין ולכבד את הצרכים שלהם ולהיות רגישים לצרכים של אחרים כשהדרך לשם מתחילה בשיחה פתוחה לא רק על מה אסור אלא גם על מה מותר. חשוב ללמד ילדים שמותר להם להגיד "לא", שמותר להם לבקש פרטיות, שמותר להם לשאול שאלות על הגוף שלהם ולקבל תשובות אמיתיות.
לא רק סעיף בהסכם אלא שיעור לחיים
הדרישה של דניאל להגדיר במפורש מי רשאי לקלח ולהלביש את הילדים היא לא קטנוניות או רצון לייצר לייקים - זו אחריות הורית מהמעלה הראשונה. המסר ברור: הדיון על גבולות הגוף של ילדים לא נגמר בהסכם הראייה. הוא ממשיך בכל אינטראקציה - עם בני משפחה, חברים, בייביסיטרים ומורים. זה לא רק עניין של אמון אלא של חינוך לערכים שילוו אותם כל החיים - מותר לי לשמור על עצמי, מותר לי להציב גבול ומותר לי לדבר על זה.
בשורה התחתונה: גבולות הם לא המלצה - הם תנאי בסיסי לבריאות הנפשית והפיזית של הילדים שלנו. אז בפעם הבאה שאתם יושבים לנסח הסכם תזכרו את מה שכתבה דניאל ותכתבו את זה בגדול באופן ברור ובלי להתבייש, כי בסוף אין דבר חשוב יותר מהילדים שלנו והבריאות הנפשית והפיזית שלהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו