דנית ליבנת, משתתפת "חתונה ממבט ראשון", ילדה במרץ האחרון שתי תאומות, שהצטרפו לבתה הבכורה שחגגה לא מזמן יום הולדת שנה - מה שהופך אותה לאם לשלוש בנות מתוקות מתחת לגיל שנה וחודשיים. אם מישהו מחפש הוכחה לכך שגיבורות על לא לובשות גלימה, דנית היא כנראה התשובה, כי לגדל שלוש בנות בגילאים כאלה זה כבר לא ריאליטי על המסך הגדול, זו הישרדות בריל טיים.
מאז שירדה מהמסך ועברה לחיים עצמם, דנית מקפידה לשתף את עשרות אלפי העוקבים שלה באינסטגרם בכל מה שקשור לאימהות: מהחיתול הראשון ועד הלילה הלבן המאתיים, כולל כל הרגעים המתוקים, המצחיקים, המתישים והבלתי נגמרים שבין לבין. היא לא מייפה, לא מסננת ולא עושה פוטושופ למציאות, רק מעלה אותה לסטורי, עם כל העייפות, החיוכים והקפה הקר.
"אני ילדה גדולה ויודעת איך לגדל את הילדות שלי"
כמו כל אמא שמרשה לעצמה להיות אותנטית ברשת, גם דנית גילתה שהרשת היא לא רק מקום של אהבה. הרוב הגדול מפרגן, אבל תמיד יש את אותו הקומץ שמרגיש צורך להסביר לה איך להאכיל, להרדים, להחזיק, להלביש, ובעיקר איך להיות אמא.
אתמול (ראשון) אחרי עוד יום בו ג'ינגלה בין שלוש בנות, העלתה דנית סטורי שבו שיתפה תגובה של גולשת שביקרה את הדרך שבה האכילה את התאומות. בתגובה נכתב: "אני לא חושבת שזה מומלץ. כי אין להן איך להפסיק אם הן רוצות הפסקה, זה נראה לי אפילו מסוכן. אבל יש דברים שלפעמים לא יודעת וזה נחמד שיש עוד נקודת מבט, אני זוכרת שבוודאות זה לא מומלץ".
דנית, שכבר ראתה הכל, החליטה שהפעם היא לא שותקת. "חברות, תרפו בבקשה מביקורות לגבי איך להאכיל את הבנות שלי או באופן כללי איך לטפל בהן", ביקשה. "אני ילדה גדולה ויודעת איך לגדל את הילדות שלי. אני לא משתפת פה כדי לקרוא ביקורות, גם אם מדובר באחוז קטן של תגובות כאלו. שכל אחת תגדל את ילדיה איך שנראה לה לנכון. תשחררו אותי מזה. זה סתם מתיש ומעצבן. אם יש לכן משהו חיובי ותומך לכתוב אני אשמח מאוד לקרוא. לגבי יתר התגובות אודה לכן אם תשמרו לעצמכן".
אחר כך, היא הוסיפה צילום מסך של תגובה נוספת שקיבלה מעוקבת: "הנה דוגמא בלייב. נו, מה, אני לא יודעת שהן צריכות הפסקה? אני מטפלת בשלוש בנות מתחת לגיל שנה וחודשיים, מג'נגלת בין אלף משימות ותכנונים קדימה, חושבת על הכל שלא יחסר לאף אחד בבית כלום, אז לא אחשוב על איך שהבנות שלי אוכלות כשאני לידן ורואה אותן אוכלות בלייב? בחייאת, קצת קרדיט".
ולמרות הכל, דנית לא שוכחת לשמור על פרופורציות: "אני חייבת לומר שבאמת כמות ההודעות מהסוג הזה מזערית ובגדול אני לא אמורה לתת לזה מקום פה. אני מתעלמת כבר הרבה זמן, אבל כשאני עייפה ומותשת, גם הודעה אחת כזו כבר מתסיסה. אז בבקשה די - זה פשוט לא נעים".
כיאה למי שמבינה את חוקי האינסטגרם, דנית דאגה לסיים בטון חיובי: "אני לא אוהבת להתלונן וקשה לי להעלות סטורי כזה שלילי אז אסיים בנימה חיובית ואודה לכן שוב על מבול ההודעות המפרגנות ועל הזמן שאתן משקיעות בכתיבה שלהן. מטפלת הלילה המהממת שלנו פה היום אז אוכל לישון, להתאפס ולקום כמו חדשה (בתקווה שהחות'ים לא ידאגו להעיר אותנו). וזהו. סיימתי לתת לזה מקום בחיים שלי ומקווה שתהיה פה התחשבות. לילה טוב אהובות".
למה זה כל כך קשה?
בין אם את דנית ליבנת או כל אמא אחרת, גידול ילדים צמודים, במיוחד שלושה מתחת לגיל שנה וחצי, הוא אתגר פיזי ונפשי מהסוג שמעטים באמת מבינים. מחקרים מראים שמדובר באחד השלבים המתישים ביותר בחיי הורים, עם עייפות מצטברת, חוסר זמן לעצמך ולפעמים גם תחושת בדידות.
ובכל זאת, נדמה שתמיד יימצא מישהו שירגיש חופשי להעיר, להמליץ ולבקר - אך למרות זאת, רוב המומחים מסכימים: הורים יודעים הכי טוב מה נכון לילדים שלהם, ומה שהם צריכים זה פחות ביקורת והרבה יותר תמיכה. אז בפעם הבאה שמתחשק לכם לכתוב הערה, זכרו: אמא עייפה לא מחפשת עצות היא מחפשת שקט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
