כשהייתי ילדה, פסח היה החג האהוב עליי. האביב, האווירה החגיגית, האוכל המיוחד, המשפחה המורחבת עם דודים ובני דודים, החיפוש אחר האפיקומן, והריגוש של לפתוח את הדלת לאליהו הנביא (שאגב, עד היום אני מחכה שיופיע, אולי השנה?). כאמא, גיליתי שפסח הוא... טוב, בואו נגיד שזה מעט יותר מורכב מהזיכרונות הורודים שלי כילדה.
השנה במיוחד, כשהלב כבד מהמציאות סביבנו, ההכנות לחג והרצון לייצר שמחה עבור הילדים שלנו מקבלים משמעות עמוקה יותר. איך מנווטים בין הצורך לשמר מסורת ולחגוג, לבין המציאות המורכבת שכולנו חיים בה?
כהורים, אנחנו תמיד נמצאים בין לבין.. בין השאיפה ליצור חוויות חג לילדינו לבין המציאות של החיים עצמם, בהם אנחנו עושים ג'אגלינג מרשים! בין ההכנות לחג (ניקיונות, קניות, בישולים), לבין המשך העבודה הרגילה, והילדים שכבר בחופשה ודורשים תשומת לב.
הוסיפו לזה את סבתא שבודקת אם הכל באמת כשר לפסח (איך הן תמיד יודעות לשאול בדיוק על החלק שלא ניקינו?) ואת הדוד שמתעקש להקריא את ההגדה במלואה כולל כל הפיוטים וקיבלתם אתגר שכדאי להיערך אליו.
אז איך אפשר לנווט את תקופת החג הזו באופן שיאפשר לנו ולילדינו ליהנות ממנה? הנה 6 נקודות למחשבה ועשייה שלמדתי (לעיתים בדם, יזע ודמעות) וחלקתי עם לא מעט הורים לאורך השנים:
- תכננו ושתפו את הילדים בתכנון (כי גם הם חלק מהסיפור)
אחד הדברים החשובים ביותר שלמדתי הוא להקדיש זמן לתכנון, וגם אם נותרו עוד כמה ימים לסדר ועדיין לא נערכתם, עכשיו בדיוק הזמן להתחיל! קחו דף ועט (כן, לכתוב ממש ביד) וחשבו על כל מה שצריך לעשות, מה צריך לקנות, מה צריך לארגן לילדים, איפה אפשר לשתף את הילדים, איך נחלוק משימות עם בני/בנות הזוג (זה חשוב!), מה באמת חשוב ומה פחות.
הדף סופג הכל, וזו לא רק קלישאה - הוא באמת עושה סדר ומאפשר להגיע לביצוע המשימות רגועים יותר (יש יותר כיף מלסמן וי על משימות שביצענו?).
שתפו את הילדים בתכנון הדברים הרלוונטיים להם: מתי יש קייטנה? מתי נפגשים עם חברים? מתי קונים בגד חדש לחג? הידיעה מראש מאפשרת להם לקחת חלק ויוצרת ביטחון ומוכנות לשתף פעולה.
אם יש לכם ילדים צעירים - אל תהססו להיעזר בבייביסיטר. הרבה הורים מרגישים שהם "לא משקיעים" אם לוקחים עזרה, אבל זה לא נכון. מינון בחיים זה שם המשחק, ולפעמים בייביסיטר זו יכולה להיות הנאה לילדים וגם עזרה משמעותית להורים.
- שתפו את הילדים בעשייה (כי ילדים עושים הם ילדים שמחים)
כל הורה יודע שלפעמים "עזרה" מילדים יכולה להיות... נו, פחות עוזרת. אבל (והנה סוד גדול שאני מגלה לכם) זה לא כי ילדים לא רוצים לעזור, לרוב זה כי הם לא מספיק מאומנים בלעזור, בלעשות, בלקחת חלק תורם בעשייה בבית... וככה לפעמים באווירה במשפחה נוצרת חלוקה של הורים "עושים" וילדים "נהנים". או מפריעים. וחבל.
ילדים מחפשים דרכים להרגיש שהם חשובים, שרואים אותם והם מאוד רוצים לקחת חלק בחיים המשותפים. האתגר שלנו הוא לזמן להם מקומות להשתתף בהתאם לגילם ויכולתם, פלוס עוד קצת (קצת אתגר זה תמיד טוב). ילד בן שלוש יכול למיין קטניות (לא תאמינו באיזו רצינות הוא ילמד מה זה קטניות ויעשה את זה!), ילד בן חמש יכול לקפל מגבות מטבח, וילד בן תשע יכול לקחת אחריות על סידור ארון המשחקים.
הסוד הוא במתן משימות משמעותיות, לא "עבודות לילדים". כשילד מרגיש שהוא באמת תורם, הוא מפתח תחושת מסוגלות וביטחון, ולנו יש על מה לעודד אותו ולהגיד מילה טובה. ילדים עושים הם ילדים שמחים!
- התנהלות בליל הסדר (או: איך לשרוד את הלילה הזה מכל הלילות)
אחד האתגרים הגדולים בליל הסדר הוא לשמור על העניין של הילדים. אני מציעה לספר את הסיפור בצורה מעניינת (כמו שהגננת מספרת סיפור... ככה גם את ניהול הסדר), להצמיד לילד קטן בן דוד גדול יותר שיתווך לו את הסיפור, ולתת לקטנים חוברת צביעה או משחק אם איבדו סבלנות.
זכרו: זה לא חייב להיות מושלם (ובטח שלא יהיה). כהורים, יש לנו פנטזיה על איך אמור להראות החג, אבל במציאות? יש חיים, ויש ילדים שלומדים את החיים עם הורים מספיק טובים שעושים ככל יכולתם... אז, כשהילד ישפוך את התירוש, בת הזוג תשכח לשים את החרוסת על השולחן, והאפיקומן יימצא מוקדם מדי... ומישהו יבכה מזה (אל תשאלו איך אני יודעת...), דעו שדווקא הרגעים האלה יוצרים את הזיכרונות המשמעותיים ביותר.
- אל תריבו על מסכים (כי מה שהילדים באמת צריכים זה יחסים)
הורים רבים מוצאים את עצמם במאבקי כוח סביב זמן מסך בחופשות. האמת? מעבר למסכים, מה שהילדים באמת זקוקים לו הם יחסים - זמן משותף, שיחות, ומשחקים משפחתיים. יותר קל לסגור את המסך כשמעבר לו מחכה לי קשר קרוב ונעים עם המשפחה שלי... לא?
אז, במקום להילחם נגד המסכים, הנה כמה רעיונות טובים ומקרבים:
- הוציאו את משחקי הקופסה האהובים (חלומות, דאבל, פאזלים)
- בנו יחד דגמי לגו או יצירות אחרות
- אפו עוגיות או עוגות מיוחדות לחג
- צאו לפארק הקרוב או לטיול קצר בטבע
- ארגנו ערב סרט משפחתי עם פופקורן (כן, מסך – אבל משותף!)
הסוד הוא בתכנית מאוזנת: קצת זמן מסך אישי, הרבה פעילויות משותפות, וגם "ימי כלום" לספונטניות ומנוחה.
- לא להיבהל ממריבות בין הילדים (כן, גם זה חלק מהחוויה)
כשמשפחה נמצאת יחד זמן ממושך, מריבות בין אחים הן בלתי נמנעות. זה נורמלי לגמרי! חשוב לזכור שאחים שרבים הם לא אחים שלא אוהבים, ולא בכל דבר אנחנו צריכים להתערב... למעשה, כשאנחנו לא בסביבה הם רבים פחות.
במקום להפוך לשוטרים או שופטים, נסו דרך אחרת: תנו לילדים הזדמנות לפתור קונפליקטים בעצמם (אלא אם יש סכנה פיזית). אם אתם כן מתערבים, עזרו להם לזהות רגשות: "אני רואה שאתה ממש כועס כי אחותך לקחה את המשחק". הציעו להם להגיד את מה שהם מרגישים זה לזה – זה מלמד ומזמין לקשר. שאלו "מה אפשר לעשות כדי ששניכם תהיו מרוצים?" במקום להכתיב פתרון.
לפעמים פיצול לפעילויות נפרדות או זמן מנוחה יכולים לעזור מאוד.
- צרו מסורות משפחתיות וזמן אישי (כי אלו הרגעים שזוכרים אח"כ לשנים)
הילדים מחכים לא רק לחופשה אלא גם לזמן איכות איתנו. הקדישו זמן מיוחד לכל ילד בנפרד - קניית בגד חגיגי לחג, קריאה משותפת של ספר חדש, שיחה לילית, או טיול קצר לגינה.
לא חייב להיות זמן ארוך, אבל כן משהו שבו תשומת הלב המלאה שלנו היא אליהם. הילדים שלי כבר מתבגרים ומחכים לרגעים האלו בכל שנה, והאמת? גם אני. זו הופכת להיות מסורת מחברת שנשמרת לאורך שנים.
חג של חירות אמיתית ותקווה
פסח הוא חג שמספר על יציאה לחירות ותקווה שצומחת מתוך הקושי. השנה, יותר מתמיד, המשמעות הזו מהדהדת בחיים של כולנו.
הורות היא מנהיגות – היא מודל לאופן בו חיים את החיים. יש משמעות עמוקה לאופן בו אנחנו מתמודדים עם דברים כמשפחה. לכל משפחה יש כוח מיוחד משלה, וכשזוכרים את זה, נוצר יותר חיבור ופחות מחלוקות.
במשפחות שבהן יש בני משפחה במילואים, ואמא אולי מתמודדת לבד, חשוב במיוחד לבקש עזרה ולראות בילדים צוות מיוחד שיכול לסייע. תנו להם תפקידים, שיציירו לאבא ציור, קבעו זמן שיחה שבו מקריאים לו את הברכות או הכינו יחד עוגה לשלוח. כך הילדים מרגישים חלק, ואבא נשאר במעגל המשפחתי גם כשהוא רחוק פיזית.
שנה שעברה שמנו כסא לחטופים, הפרחים היו צהובים ונשאנו תפילה לשובם. התפילות נענו חלקית, ויש עוד 59 אחים שלנו שזקוקים שנחזיק עבורם את נר התקווה והתפילה, שנשמש לילדינו דוגמה לערבות הדדית בחברת המופת שכולנו שואפים להיות (כן, לא ויתרנו על החלום הזה). שימו כסא, קשטו באופן שיזכור שאנחנו שלמים רק כשאנחנו יחד.
וכשתרימו את כוס היין בליל הסדר, הוסיפו ברכה קטנה משלכם - לשלום, לביטחון, ולתקווה שבשנה הבאה נחגוג יחד, כולנו, בשמחה שלמה. חג חירות שמח!
עדי הרפז היא מנחת הורים, פסיכותרפיסטית אדלריאנית המטפלת בפרט, בזוג ובמשפחה אם לשלושה בנים וישראלית גאה
לאתר של עדי: www.adiharpaz.co.il
