כשהילדים שואלים על החטופים: המילים הנכונות לשיחה המורכבת

הדיווחים עלעסקת חטופיםנכנסים לכל בית ושיחת מסדרון. גם אם התעקשנו במשך למעלה משנה של לחימה להצניע את העניין מילדים צעירים, החדשות, הדאגה והחרדה לגורלם של החטופים – שמקבלים כעת תפנית של ציפייה דרוכה ונרגשת – מחלחלת גם אל תודעתם של הילדים הצעירים.

מהדורות החדשות מתארכות ועוסקות באחת הטראומות הכי קשות וכואבות של עם ישראל – היערכות לשובם הביתה והתמודדות עם המערבולת הרגשית שלא פסקה מלהסתחרר, ומגבירה עכשיו עוד את עוצמתה.

הילדים שלנו נמצאים שם כשאנחנו פותחים את הטלוויזיה להתעדכן ושומעים את אביה של רומי גונן אומר משפט שננעץ ישר בלב "איך אתה מתכונן לשובה?". הוא נשאל ועונה "אני לא יודע, כמו שאף אחד לא הכין אותי לחטיפתה, כך אין לי יכולת להתכונן לרגע שבו אראה אותה".

הילדים שלנו סופגים את חלקם מן האימה שעוברת על הורי החטופים ומשפחותיהם. עצם המילה "חטופים" כבר נטענת במטען רגשי שאין להכיל את כובדו, מעוררת מצוקה, חרדה וחוסר וודאות בילדים.

להפחית את החרדה

לילדים יש כמה תכונות נפלאות שמסייעות לנו להבין, כשאנחנו מניחים רגע הצידה את החרדה שלנו עצמנו ומצליחים להתווסת עבורם, למה הם זקוקים וכמה.

ילדים שהמבוגר בסביבתם חרד מדי, יתגייסו לשמור עליו וימנעו משאלות כשלא מתאפשר להם לשוחח בפתיחות עם מבוגר, הם ישלימו את הפרטים החסרים בדמיונם השופע, מה שיגביר את רמות החרדה תוך כדי ניסיון להימנע מהגברת החרדה של ההורה – לכן יש לנו תפקיד מורכב וכפול, לוודא שאנחנו מיוצבים רגשית בזמן השיחה כדי שנוכל לאפשר לילד להישען עלינו רגשית ולהיעזר בנו להפחתת החרדה שלו.

ראשית עלינו לוודא שהצלחנולנשום קצת, להתארגן נפשית לשיחה הלא פשוטה הזו ולהיות מווסתים.

שנית, נרצהלהעריך את מאפייניו ויכולותיו הרגשיות של הילד, יש ילדים בוגרים לגילם, יש ילדים רגישים מאוד, יש כאלו המסונכרנים עם גילם הכרונולוגי ויש כאלו שלא. עלינו להקדיש תשומת לב ומחשבה כדי להחליט כמה הילד הפרטי שלי יכול להכיל רגשית לפני שאגש לשוחח איתו ולהסביר לו אתהמורכבות העצומה של נושא החטופים, לנהוג בכנות רגישה – לא להסתיר, אבל לא לחשוף למידע מטרגר שאינו מותאם.

תכונה נוספת נהדרת של ילדים היאהיכולת להגדיר למבוגר את גבולות השיח– ילד ימשיך לשאול שאלות כל עוד הוא חש צורך בתשובות – ברגע שהצורך שלו מסופק הוא יעצור. עלינו להיות קשובים ורגישים לנקודה הזו וגם אם יש לי המון עוד מה לומר, זה לא רלוונטי. ילד שקיבל הסבר מספק הוא ילד שעוצר את השיח ומתפנה לעיבוד המידע. אין לו צורך בהעמסת מידע נוסף. זה מיותר ומעמיס עליו.

נעודד אותו להיות שותף פעיל בשיח – לספר את מה שידוע לו,להביא דוגמאות, לשתף מעצמו.

ננסח שאלות פתוחות ולא סוגרות, למשל: מה דעתך על זה? איך הרגשת ביחס לנושא? כשאתה שומע על זה, מה אתה חושב?

חשוב שלא ניבהל מרגשות– שנאפשר לילדים להביע מגוון, גם של רגשות הנתפסים שליליים כפחד, עצב או כעס.

חשוב לסייםבהזמנה פתוחה לעוד סיבוב אם צריך– אם יהיו לך עוד שאלות אני כאן, אני פה בשבילך, אם משהו יטריד אותך אני רוצה לדעת, נוכל לדבר שוב על כל מה שתרצה.

שגיא ברסלב היא עובדת סוציאלית ומטפלת משפחתית, מתמחה בטיפול בפוסט טראומה ובהתמכרויות, מנהלת ברשת "עוצמות – פסיכותרפיה אינטגרטיבית"www.otsmot-psy.co.il