אווירת המלחמה מכניסה את כולנו לדריכות וחרדה. לא מספיק שאנחנו צריכים לתווך לילדים שלנו את המצב, הדבר קשה עוד יותר כאשר אחד מבני הזוג מגויס למילואים. לילדים יש שאלות רבות ותפיסת המציאות שלהם שונה משל המבוגרים.
"כל ילד מגיב בדרכו שלו למצב הנוכחי. יש ילדים שיותר מסתגרים, יש ילדים שיותר מביעים דאגה, יותר משתפים, והמצב הרגשי גם אינו קבוע. כהורים צריך לנסות להיות קשובים לשאלות של הילדים ולמצב הרגשי ובהתאם לספק את המענה", מסבירה ד"ר יעל וייסבך, הפסיכולוגית הראשית של הכללית במחוז דן-פ"ת.
אז איך מסבירים שאבא או אימא הלכו למילואים?
- להגיד את האמת הפשוטה. אל תרככו את המציאות או תסתירו את האמת כדי לגונן. ילדים זקוקים לסמוך עלינו שאנחנו מוסרים להם מידע אמין שאפשר לבטוח בו. אפשר בפשוטת להגיד "אבא הלך למילואים. אנחנו לא יודעים מתי יחזור, נקווה שבקרוב".
- אל תעמיסו בפרטים שאין בהם צורך. המסר צריך להיות פשוט ומותאם לשאלות של הילד. ענו על השאלות אבל אל תספקו מידע מעבר למה שהילד שואל.
- תנו מקום לביטוי ועשייה. אפשר לכתוב מכתב לאבא או לאימא, להכין ציור או להשאיר הודעה קולית בטלפון.
- חשוב לשמור כמה שאפשר את שגרת היום, זה מעניק ביטחון ומסגרת. לקום בבוקר, להתלבש, לצאת לגן או לבית הספר או לבצע פעילויות פשוטות בבית. מומלץ להקפיד על שעת ההשכבה בלילה.
- תיזמו מגע, בעיקר עם ילדים קטנים. חיבוק, משחק תופסת ואפילו הירדמות משותפת, כל אלו נותנים מענה לצרכים רגשיים.
"עכשיו זה לא הזמן לחנך לבגרות, אלא להכיל את המצב", מסבירה ד"ר וייסבך ומציינת כי אל לנו לשכוח את עצמנו. "אחד הדברים החשובים ביותר, וגם המאתגרים בתקופה זו, היא לדאוג לצרכים האישיים. המצב הנוכחי קשה ומעורר חרדה, ואנחנו לעתים קרובות שוכחים לדאוג לעצמנו, אפילו ברמה הבסיסית. אוכל, שינה, תמיכה, קבלת עזרה גם פרקטית וגם רגשית, בכדי לצלוח תקופה זו. ניתן להיעזר בבני משפחה, הורים לחברים של הילדים, שכנים, אל תסרבו למי שמציע לכם עזרה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו