אנשי תקשורת ודמויות ציבוריות בונים במשך שנים תדמית מדויקת שמשרתת אותם מול המצלמות והקהל. מיכל אנסקי מדברת בגלוי על המחיר האישי והמקצועי שגובה ההחלטה לפרק את אותה התדמית, ועל המשבר שנלווה למהלך כזה בפודקאסט שלה "לוהאריה".
אנסקי התייחסה לסיכון שבלנטוש את הדמות הציבורית המוכרת, שעה שהיא מהווה את בסיס הפרנסה והזהות של אדם מול הסביבה. "פתאום להגיד אני לא מי שאני זה משבר זהות, זה גם יכול להיות מצב מאוד מסוכן לאנשים שמתפרנסים וחיים מהתדמית שהם יצרו עבור עצמם", הסבירה.
המחיר הכלכלי והאישי של פירוק התדמית
לדבריה, ההחלטה לחשוף אמת פנימית שאינה תואמת את מה שהציבור מצפה לראות עשויה להיתפס כהתאבדות מקצועית בעיני יועצים אסטרטגיים. כשאדם מנסה לשנות כיוון ולהסיר את הציפייה התקשורתית ממנו, הוא מעמיד בסכנה את העסק שבנה במו ידיו לאורך השנים.
אנסקי ציינה כי השינוי הזה דורש אומץ רב ומחויבות פנימית, שכן המערכת המקיפה דמויות מוכרות דוחפת תמיד לשמור על המצב הקיים. למרות הסיכון, היא טוענת כי ניסיון להחזיק פסון מזויף לאורך זמן מזיק לגוף ולנפש בצורה קשה הרבה יותר.
"להוריד תדמית שהיא כל כך מובהקת ומשוייפת, כשיש בגדים שתפורים למידותיה, ופתאום החליפה הזאת נהיית צרה - זה סכנה", הוסיפה. היא הבהירה כי מרבית אנשי יחסי הציבור היו מזהירים ממהלך כזה, אך מבחינתה לא הייתה דרך אחרת להמשיך קדימה.
נקודת השבר: השפעת השיתוק על הדימוי העצמי
נקודת המפנה המרכזית בתפיסה העצמית של אנסקי הגיעה בעקבות השיתוק בפנים, אירוע ששינה לחלוטין את הדרך שבה היא חווה את עצמה ואת המראה שלה. האירוע הרפואי כפה עליה להתמודד עם מציאות חדשה שבה הכלים הישנים ששירתו אותה מול מצלמה אינם זמינים עוד.
"האמנתי לתדמית עד שזה הגיע למצב שבו כבר לא יכולתי להיות היא, כי אחרי שהפנים שלי השתתקו לא יכולתי להוציא את מה שהיה קודם", שיתפה אנסקי. היא הסבירה כי בעבר היה לה קל לפעול מתוך תחושת יופי חיצונית, אך האובדן שלה אילץ אותה למצוא עוגנים חדשים.
כאשר המראה החיצוני והיכולת לשדר שמחה ללא מאמץ נפגעו, אנסקי נדרשה להביא למסך ולמפגש עם הציבור רבדים עמוקים יותר. לדבריה, המעבר מפעולה המבוססת על מראה חיצוני להצגת העצמי האמיתי הוא תהליך מורכב, שלא תמיד מתקבל בקלות אפילו בסביבתה הקרובה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו