כולנו מכירים את זה: אנחנו מחפשים את צרור המפתחות של הבית או את המשקפיים ולא מוצאים אותם. אלא שאז מגיע בן משפחה או חבר לדירה ומוצא את הפריט האבוד כשהוא למעשה מצוי ממש מול העיניים שלנו.
המציאות המרגיזה הזו מעלה את השאלה למה זה קורה לנו? מדוע למרות שהחפץ מצוי ממש מתחת האף אנו לא מוצאים אותו? בשאלה זו עסק מאמר של האינדיפנדט הבריטי.
כדי להסביר את הבעיה ואת הכשל של המוח שלנו, שרואה משהו אך לא קולט אותו, מביא העיתון את אחד הניסויים הקלאסיים בתחום.
מדובר בניסוי שבו צופים היו צריכים להתמקד בקבוצה שזרקה כדור מאחד לשני. המטלה של הצופים היתה לספור כמה זריקות נעשו על ידי הקבוצה. כעת כשהצופים היו מרוכזים העבירו החוקרים במרכז המגרש אדם שמחופש לגורילה. האדם צעד בין השחקנים ולמרות זאת חצי מהנחקרים שספרו את הכדורים לא ראו את הגורילה עוברת. הסיבה לכך היא שהמוח שלנו, שמשלים את התמונות אותן אנו רואים, לא ציפה לראות את המחזה החריג הזה של הגורילה בתוך המגרש ולכן למעשה לא ראה אותה בפועל.
הסיבה לתופעה הזו קשורה לצורה בה המוח שלנו סוקר אזורים עם חפצים חזותיים. מסתבר שהמוח לא בוחן באמת את כל החפצים החזותיים שנמצאים מולו אלא הוא מגדיר מספר פרמטרים כללים שמסייעים לו לזהות ולפענח את כלל התמונה בלי לעסוק בכל הפרטים.
במסגרת התהליך הזה, כדי לקבל תמונה שלמה העיניים שלנו חולפות ומקפצות על פני חלקים שונים של האזור אותו אנו בוחנים. הקפיצות האלו נדרשות עקב העובדה שהחלק ברישתית המספק ראייה טובה הינו קטן מאוד והתמונה שהוא קולט בצורה מלאה היא בגודל ציפורן האגודל שלנו.
לכן כדי לראות טוב העיניים והמוח מקפצים על פני המרחב כשחלק מהתפיסה החזותית המוח משלים תוך כדי. לכן הוא לא יראה פריט שאותו הוא לא מצפה לראות או שלא מתאים לדפוסים אותם המוח הכיל על אזור החיפוש.
הבדל קל בין נשים לגברים
מרגישים שנשים מוצאות בקלות חפצים יותר מגברים? ובכן אתם לא טועים. מסתבר שבכל הקשור לצורת הסתכלות קיים פער בין נשים לגברים שקצת מסביר את ההבדל בחיפוש חפצים. מסתבר שנשים נוטות לעבד סביבה מלאת חפצים וגירויים יותר טוב מגברים - כשבמקביל גברים מצליחים לעבד יותר מצבים בהם יש צורך בניווט מרחבי בקנה מידה גדול.
כמו כן יכולת העיבוד התלת ממדית של גברים טובה במקצת יותר מזו של הנשים.
ההבדל הזה מעסיק את החוקרים כשיש כאלו הטוענים כי ההבדל בין המינים חוזר לתקופה שבה אבותינו היו ציידים לקטים. אז גברים שצדו עסקו יותר בראייה מרחבית והנשים עסקו בפרטים ביתיים יותר. אולם לטענה הזו אין ראיות חזקות. לכן יתכן מאוד שההבדל האמיתי בין אנשים הוא ברמת הקשב שלהם. יש כאלו שמטבעם סורקים אזורים באופן שיטתי יותר ויש כאלו שפחות סורקים את השטח אלא המבט שלהם קופץ ממקום למקום. אנשים אלו עלולים פחות למצוא את החפץ שמול עיניהם כיוון שהמוח לא מעריך שהוא יהיה שם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו