זה לא אתם, זה הקורטיזול: מה קורה לגוף שלנו בזמן לחץ המלחמה

גם אם אתם מנסים להמשיך בשגרה, הגוף שלכם יודע שמשהו לא רגיל קורה. רבים מרגישים את המלחמה מול איראן עמוק בגוף. האזעקות החוזרות, השינה שנקטעת והמתח נשאר באוויר, מובילים ליותר עייפות, יותר עצבנות, קושי להירדם ורעב מוגבר. זו לא תחושה "בראש", ולא סימן לכך שמשהו לא בסדר אצלכם. במקרים רבים, זו תגובה טבעית של הגוף לסטרס מתמשך.

מי שנמצא במרכז התגובה הזאת הוא הקורטיזול - הורמון הסטרס המרכזי של הגוף. הוא חלק ממנגנון הישרדותי חשוב, שנועד לעזור לנו להתמודד עם סכנה. הבעיה מתחילה כשהסכנה לא חולפת, אלא נמשכת ימים ושבועות. במצב כזה הגוף לא באמת חוזר לאיזון, וההשפעה מתחילה להצטבר.

מהו הקורטיזול ומדוע הוא חשוב

הקורטיזול מוכר כהורמון הסטרס והוא מופרש מבלוטת יותרת הכליה (האדרנל) הממוקמת בחלק העליון של הכליות. בשגרה הוא נמצא בגוף שלנו בכמויות קטנות שמשתנות לאורך היממה: בבוקר הרמות גבוהות יותר, כדי לעזור לגוף להתעורר ולהיכנס לפעולה, ובהמשך היום הן יורדות בהדרגה.

אבל לקורטיזול יש תפקיד נוסף, דרמטי יותר: הוא מופעל במצבי דחק. כשאנחנו חווים איום, פחד, חוסר ודאות, טראומה, מחלה או מאמץ חריג, הגוף מפריש יותר קורטיזול כדי להכין אותנו להתמודדות. לעיתים פועל לצדו גם האדרנלין. יחד הם מגבירים ערנות, מעלים את הדופק. הקורטיזול משנה גם את חלוקת האנרגיה בגוף ומסיט משאבים ממערכות שאינן חיוניות באותו הרגע. במילים אחרות, הגוף עובר למצב חירום.

ריקוד המקרר

אם תהיתם מדוע אתם נמשכים למקרר שוב ושוב, ייתכן שהקורטיזול הוא חלק מהתשובה. הוא משנה את פעילות העיכול, מגביר תיאבון אצל חלק מהאנשים ואף מעודד אגירת שומן, במיוחד בבטן, בעוד שאצל אחרים דווקא מתרחשת ירידה בתיאבון כתגובה מיידית ללחץ. במקביל, הוא משפיע גם על רמות הסוכר, לחץ הדם, מערכת החיסון ומחזור השינה, ולכן סטרס מתמשך פוגע גם ביכולת להירדם.

עומס אלוסטטי

כאשר רמות הקורטיזול נשארות גבוהות לאורך זמן, הגוף מתקשה "לכבות" את תגובת הסטרס. במקום לעלות ולרדת בהתאם לצורך, ההורמון נשאר גבוה, מצב שמוביל לשחיקה מצטברת של הגוף, המכונה "עומס אלוסטטי", ומשפיע על השינה, מערכת החיסון וחילוף החומרים.

וזו לא רק תחושה, מחקר עדכני שנערך באוניברסיטת דיוק בקרב צעירים שחיו תחת המלחמה באוקראינה, מראה שההשפעה אינה רק נפשית, אלא ממש ביולוגית. החוקרים מצאו סימנים ברורים לכך שסטרס כרוני מוביל לשינויים במערכת ההורמונלית. המשמעות היא שהגוף לא רק מגיב לאיום, אלא גם לומד אותו, ונשאר במצב דריכות גבוה גם כשהסכנה אינה מיידית.

ומה בכל זאת אפשר לעשות?

במציאות הנוכחית, שבה אזעקות חוזרות, מתח מתמשך וחוסר ודאות הפכו לשגרה, הגוף נשאר במצב של דריכות לאורך זמן ועלול להתנהג כאילו אתם עדיין באמצע אזעקה, גם כשכבר חזרתם הביתה. מבחינת הגוף, אין הבדל בין איום ממשי לבין סטרס נפשי: בין אזעקה, עומס רגשי או פחד מתמשך. התוצאה היא הפרשה ממושכת של קורטיזול, שלא יורד.

חשוב להבין, זה לא מעיד על חולשה וזה לא בעיה אצלכם בגוף. זו תגובה פיזיולוגית טבעית של הגוף למציאות מורכבת.

אי אפשר לשלוט במצב הביטחוני, אבל כן אפשר להשפיע על התגובה של הגוף. פעולות פשוטות כמו נשימות עמוקות, הפחתת חשיפה מתמשכת לחדשות, פעילות גופנית ושיחה עם אנשים קרובים; כולן מסייעות לאותת לגוף שהסכנה אינה מיידית, וכך תורמות לירידה ברמות הקורטיזול.