יומיים לאחר מותה של נואליה קסטיו, הצעירה הספרדייה בת ה-25 שנפטרה ביום חמישי בהליך המתת חסד בברצלונה, ממשיכה התקשורת הספרדית לפרסם פרטים מרגעיה האחרונים.
קסטיו הייתה קורבן לאונס קבוצתי ב-2022, וניסיון ההתאבדות שאחריו הותיר אותה משותקת מהמותניים ומטה. היא נאבקה כ-600 יום בבתי המשפט כדי לממש את מה שראתה כזכותה למות בכבוד, עד שבית הדין האירופי לזכויות אדם הכריע סופית לטובתה.
בשעה 18:00 ביום חמישי, בחדרה במתקן הסיעודי סאנט קאמיל בסאנט פרה דה ריבס שבפרובינציית ברצלונה, ביקשה קסטיו מבני משפחתה לצאת מהחדר. לפני כן נפרדה מהוריה, אחיותיה, סבתה וחבריה.
עם הרופא בלבד עברה את ההליך, שנמשך כ-15 דקות וכלל מתן שלוש תרופות: חומר הרדמה שהכניסה לתרדמה עמוקה, ולאחריו חומר שגרם לדום לב. ברגעיה האחרונים, כך מדווחת התקשורת הספרדית, אחזה קסטיו בשלוש תמונות מילדותה, רגעים שתיארה בראיון כ״תקופה מאושרת״ בחייה.
הראיון שהכה גלים בעולם
בראיון שפורסם ביום רביעי, יום לפני מותה, בטלוויזיה הספרדית, הופעתה הציבורית היחידה לאורך כל המאבק המשפטי, סיפרה: ״אני רוצה למות יפה. אלבש את השמלה הכי יפה שיש לי ואתאפר, משהו פשוט״.
בשעות שבהן שכבה קסטיו לבדה עם הרופא, התנהל בחוץ מחזה אחר לגמרי. עשרות אנשים התכנסו בפתח בית החולים סאנט קאמיל, ביניהם תומכי ארגון ״עורכי דין נוצרים״ שניהל את המאבק המשפטי של האב נגד ההליך.
יוסה מריה פרננדס, מנהל הארגון, אמר למצלמות כי מדובר ב״כישלון של מערכת הבריאות הספרדית״. שוטרים נדרשו להתערב מספר פעמים כדי לבקש שקט. לאחר הכרזת מותה, הפכה כניסת בית החולים לאתר הנצחה ספונטני, פרחים, נרות ומכתבים שהניחו עוברי אורח אנונימיים.
בין המתכנסים בחוץ הייתה גם קרלה רודריגס, חברת ילדות של קסטיו מבית הספר, שהגיעה לבית החולים לאחר שנודע לה על המועד, ואף הביאה עמה את בתה בת השש. כשנחסמה הכניסה בפניה, כתבה לנואליה מכתב בכתב יד שניסתה להעביר אליה דרך האם, ובו הזמינה אותה ״לחזור הביתה״ והבטיחה לה תמיכה מלאה. לא ידוע אם המכתב הגיע לידיה.
בראיון שהעניקה ביום רביעי, יום לפני מותה, לטלוויזיה הספרדית, הופעתה הציבורית היחידה לאורך כל ההליך, תיארה קסטיו את חייה בגוף ראשון. ״אין לי חשק לכלום, לא לצאת, לא לאכול, לא לעשות שום דבר. השינה קשה עלי מאוד, יש לי כאבי גב וכאבי רגליים״, אמרה. ״תמיד הרגשתי לבד, כי מעולם לא הרגשתי מובנת״.
על ההחלטה עצמה לא הותירה ספק: ״אני רוצה ללכת כבר בשלום ולהפסיק לסבול, ותם. אף אחד במשפחה לא בעד, אבל האושר של אב לא יכול לעמוד מעל האושר של בת.״
על שנתיים המאבק המשפטי שקדמו למותה הוסיפה: ״היה לי ברור מההתחלה. סוף סוף הצלחתי, עכשיו אולי אוכל לנוח, כי אני לא יכולה יותר עם המשפחה הזו, עם הכאבים, עם כל מה שמייסר אותי בראש.״
על אביה, שניהל את המאבק המשפטי נגדה עד הרגע האחרון, דיברה בכאב: ״הוא אמר לי שבשבילו אני כבר מתה. לא מתקשר אלי, לא כותב לי. לשם מה הוא רוצה אותי בחיים, כדי שאהיה בבית חולים?״
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו