בצל המתיחות הביטחונית, איומי התגובה מאיראן והשחיקה הנפשית של חודשי המלחמה הארוכים, היוצרת ואשת התקשורת הדסה בן ארי פרסמה היום (שני) פוסט אישי וחשוף באינסטגרם בו היא מתארת את קשת הרגשות המורכבת שמלווה אותה ואת החברה הישראלית כולה.
האיום האיראני וההיאחזות בחיים
"קראתי שאיראן מתכננים לתקוף תחנות כוח שלנו וחשבתי 'שיט'. אבל אני חייבת ללכת לים. חייבת", שיתפה בן ארי בתחילת דבריה, כשהיא מתארת את הניגודיות שבין האיומים לבין שגרת החיים בחוף ליד תחנת הכוח בחדרה, המלא באזרחים מכל גווני החברה - החל מגולשים מקועקעים ועד בעלי פאות.
"ראש הנחש עוד מאיים לשבור אותנו... אם למות אז ככה. זה מה שחשבתי גם אתמול בלילה כשנסעתי לשיעור תורה בנחלאות. יאבאלה כמה פחד היה לי בלב, אבל ידעתי שאם אשאר בבית אצטרך ניתוח לב פתוח... אם למות אז כששרים ורוקדים ולומדים שיש חיים ששווה לחיות אותם", כתבה בן ארי.
התשובה של הדסה בן ארי לקוראים לעצירת הלחימה
בהמשך הפוסט, בן ארי לא הסתירה את העייפות המצטברת מאז תחילת מגפת הקורונה, דרך אירועי השבעה באוקטובר ועד למלחמה הנוכחית, והודתה: "אני על אדי דלק... מרגיש לי שזה כבר יותר מדי".
עם זאת, היא יצאה בנחרצות נגד הקולות הקוראים לעצירת הלחימה בעקבות האבדות והפצועים. היא סיפרה כיצד רצתה להגיב לחבר שקרא להפסיק את ה"מלחמה הארורה" לאחר שילד בן 12 נפצע קשה: "על מה אתה מדבר? כאילו שיש לנו ברירה, כאילו שאפשר לחיות את החיים על ארבעים אחוז חמצן".
מחיר המילואים והתקווה להמשך
את עיקר ההצדקה להמשך הלחימה מקדישה בן ארי לתושבי הצפון ולמשפחות המגויסים: "תושבי הצפון חיים את המלחמה הזאת שנים על גבי שנים. מגיע להם שהארץ תשקוט לפחות ארבעים שנה. מגיע לכל מי שנלחם עד כה שיהיה שכר לאלף ימי המילואים שהוא יסגור. ומגיע לחברות שלי, טרוטות העיניים... שיהיה שווה להיות מגויסות איתם".
בן ארי אף הוסיפה עקיצה כואבת כלפי המציאות הישראלית, כשהביעה תקווה שהמדינה "תממן להם את הטיפולים הזוגיים שהם צריכים".
את הפוסט חתמה בנימה של הישענות על איתני הטבע והערבות ההדדית: "אני לא יודעת מה מחזיר את האוויר למפרשים. אבל אני בטוחה במה שיש לנו להעניק אחד לשני. ואני נשענת על הרוח והמים והגלים. הם עתיקים יותר ממלחמות".