עושה רוח: בית המלוכה הבריטי הוא כמו תיבת פנדורה שאי אפשר לסגור אותה בכל הקשור לסערות, אבל מסתבר שיש ארגון רוחני שטוען שיש לו את הכוח להשפיע על מזג האוויר במדינה והוא כבר עשה זאת בכמה מהאירועים החשובים והמתוקשרים ביותר בממלכה, ולא רק שם.
הרוח שתילחם בגשם
הארגון הוא בעצם קרן בשם קסיקה קוברה קוראל (Cacique Cobra Coral) שמבוססת בברזיל ומגדירה את עצמה כ"ארגון מדעי אזוטרי" שיש בכוחו לשנות את דפוסי מזג האוויר באמצעות רוחו של קאסיק - "מנהיג ילידים עתיק" בשפת הטאינו. לפי הטענה, רוחו שוכנת במדיום אדלייד סקריטורי, שמתפקדת כראש הארגון כיום.
לכאורה מדובר באנקדוטה ביזארית מעולם המיסטיקה הברזילאי, אבל מי שמאמין בה טוען כי אם בוחנים אותה ככלי מחקר היסטורי ואנתרופולוגי מתגלה מקרה מבחן נדיר - ישות רוחנית שנעה מהמרחב הטקסי אל לב הממסד הפוליטי, העסקי ואפילו המלכותי וכל זה סביב משהו פרוזאי כמו גשם.
יסודו של הסיפור הוא דתי, הקסיקה קוברה קוראל הוא רוחה של האומבנדה - דת ברזילאית סינקרטית המכירה בישויות שיכולות להתגלם במדיומים חיים. לפי הנרטיב המשפחתי של משפחת סקריטורי, כבר בלידתה של אדליידה ניתנו נבואות על הקשר שלה לרוח חזקה המסוגלת להשפיע על כוחות הטבע, ויש הטוענים שאותה רוח "התגלגלה" בעבר אל דמויות כמו גלילאו ואברהם לינקולן.
אביה של אדליידה, אנג'לו, הקים את הקרן כגוף רשמי שמטרתו המוצהרת היא "להתערב בחוסר האיזון שגורם האדם בטבע" - ניסוח שמאמץ את שפת משבר האקלים כדי להסביר פרקטיקה דתית. אדליידה היא המדיום המרכזית; כשבעלה, אוסמאר סאנטוס, ממונה על הצד העסקי.
מהחתונות המלכותיות לפסטיבלי ענק
מאז שנות השמונים ניסו אדליידה וסאנטוס לקשור את הקרן למוקדי כוח גלובליים. הם שלחו הצעות לממשלות, למשל לבריטניה תחת ראשת ממשלת בריטניה המנוחה מרגרט תאצ’ר או לעיראק של סדאם חוסיין, בהן הציעו "סיוע אקלימי" בתמורה להכרה או מחווה פוליטית.
אין עדות לכך שההצעות האלו אכן נשלחו והתקבלו, אבל עצם פרסומן בעיתונות חיזק את המותג ואת הדיבור על הקרן ששמה הופיעה בשיח פוליטי מדיני על מנהיגים ומלחמות ולא נקשר עוד רק בטקסים דתיים.
הקפיצה המשמעותית ל"תרבות הפופ" המודרנית הגיעה דרך מספר אירועי דגל. ב-2011 נפוצו דיווחים בברזיל שאדליידה הוטסה ללונדון על חשבון איש עסקים כדי "להבטיח" מזג אוויר נוח בחתונת הנסיך ויליאם וקייט מידלטון. ב-2018 שמה שוב הופיע בהקשר מלכותי, הפעם סביב חתונתם של הנסיך הארי ומייגן מרקל בוינדזור שנערכה ביום שטוף שמש ומושלם לצילום.
חוזים, עיריות ומשרדים ממשלתיים
מעבר לאירועים חד פעמיים, הקרן מיסדה את יחסיה עם מוסדות מדינה. עיריית ריו דה ז'נרו חתמה לאורך שנים על הסכמים עם הקרן, במיוחד לקראת ערב השנה החדשה בקופקבנה ולקראת הקרנבל - שני אירועי ענק שבהם מזג אוויר קיצוני עלול לגרום לנזק כלכלי ותדמיתי עצום, כשראשי עיר לשעבר בירכו בפומבי על "תרומת" הקרן למניעת הצפות בשנות כהונתם ובכך קיבעו את תפקידה כשותפה לגיטימית בניהול סיכונים. בזמן בצורות חמורות, גם משרדים ממשלתיים פנו לקרן.
מדע, רוח ומה שביניהם
הקרן מתעקשת להציג את עצמה לא כגוף מיסטי בלבד אלא כמודל שיתופי בין רוח למדע. סאנטוס מתאר "מבצעי אקלים" שבהם הוא מגיע בשקט לאתר האירוע, בוחן לחץ אוויר, לחות ורוחות ומתייעץ עם יועצים מדעיים דוגמת מטאורולוגים מאוניברסיטת סאו פאולו וממוסדות מחקר. רק אחרי גיבוש תמונה מטאורולוגית, כך הוא מספר, "מוגש" דוח לרוח והיא זו שמחליטה אם להתערב.
מנקודת מבט מדעית ברור שאין כאן ראיות לשליטה ממשית במזג אוויר. טכנולוגיות כמו זריעת עננים שיכולות להשפיע בקצה על דפוסי משקעים קיימות כמובן ונעשה בהן שימוש, אך היכולת להבטיח יום שמשי בחתונה או לפזר עננות מעל פסטיבל בזמן נתון פשוט אינה קיימת.
השאלה "אם הרוח באמת מזיזה עננים" פחות חשובה לניתוח היסטורי אנתרופולוגי מהשאלה מה מקבלים אלה שבוחרים להאמין או לפחות לשתף פעולה. עבור פוליטיקאים זו דרך להראות שהם עושים "כל מה שאפשר" כדי להגן על הציבור. עבור מפיקי אירועים זו עוד שכבת ביטוח, גם אם פסיכולוגי, ועבור מאמינים זו עדות לכך שהעולם נשאר פתוח להתערבות רוחנית גם בעידן של טכנולוגיה מתקדמת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו