כשאנחנו נתקלים בדילמה אנחנו מחפשים עצות ולמרות שאפשר לפנות למומחים - רופא, יועץ, פסיכולוג - רובנו בוחרים במעגל הקרוב ומשוחחים עם חבר, בן משפחה או קולגה מהעבודה. זה אולי מרגיש טבעי, אבל לא תמיד מועיל ולפעמים אפילו מזיק.
במחקר שנערך באוניברסיטת אוקספורד, נמצא שכאשר אנשים מרגישים חוסר ביטחון הם נוטים להעדיף עצה ממישהו שדומה להם מבחינת מראה, גיל או אופי - גם אם אותו אדם חסר כל הכשרה מקצועית. "אנשים מרגישים נוח יותר עם עצות ממישהו שהם מזהים איתו קווים משותפים", כתבו החוקרים, "גם כשאין לו ידע בתחום".
מחקר נוסף שהתבסס על עשרות ניסויים בתחום קבלת ההחלטות מצא תבנית דומה: אנשים מקשיבים יותר לעצות ממי שדומה להם - ופחות ממומחים שלא מכירים. ההטיה הזו מכונה "הוכחה חברתית" - מצב שבו אנחנו בוחרים לסמוך על אנשים סביבנו רק כי הם מוכרים לנו, ולא כי הם יודעים יותר.
בהמשך, בסקר רחב שערך מכון Ad Council בארצות הברית, נמצא שמרבית המשתתפים - למעלה מ-60 אחוזים - סומכים יותר על חברים ובני משפחה מאשר על מדענים, רופאים או מומחי בריאות. "כשהעצה מגיעה ממישהו קרוב - אנחנו מקבלים אותה כמעט אוטומטית, בלי לבדוק יותר מדי", ציינו הסוקרים.
אז למה זה קורה? שילוב של קרבה רגשית, פחד מטעויות ואמון מובנה כלפי אנשים שאנחנו אוהבים. אבל השורה התחתונה ברורה: לא כל עצה קרובה היא עצה נכונה ולפני שפונים לקבל עצה מאדם קרוב - כדאי לשקול בעל מקצוע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו