סערה בכוס קפה: מה הרתיח את עינב בובליל?

הדרמה האחרונה באינסטגרם הישראלי לא התחילה באירוע גדול או בפרובוקציה מתוכננת, אלא בכוס קפה אחת שלא עמדה בציפיות.

ספיר אביסרור, אחת המשפיעניות הבולטות ברשת, העלתה אתמול (רביעי) לאינסטגרם שלה מה שהיא חשבה שהוא סטורי שגרתי: סיפור על כוס קפה לא טעים, בלי שמות, בלי שיימינג, בלי להזכיר אפילו את שם בית הקפה (שאפשר היה לראות רק במבט מקרוב על הכוס).

מה שקרה אחר כך והביא את ספיר גם להעלות סטורי הבהרה נוסף לתוכן של דבריה ולשתף במתקפה שחוותה היה כמעט צפוי מדי - עשרות הודעות פרטיות, חלקן תוקפניות, חלקן פשוט מזלזלות, כולן משדרות מסר אחד: מותר לך להיות אותנטית אבל רק אם זה לא מפריע לאף אחד.

"אל תסרסו אותנו. זה חונק"

האפקט לא איחר להגיע. עינב בובליל, בעצמה אחת ממשפיעניות הרשת החזקות והדעתניות במדינה ומי שמכירה היטב את גבולות המגרש הדיגיטלי בחרה לא לשתוק, ובסדרת סטוריז נוקבים משלה הפכה את הסיפור של ספיר למיקרו קוסמוס של כל מה שרע בתרבות הרשת שמצד אחד דורשת אותנטיות ומצד שני צולבת את מי שמעז להיות כזה.

"הלוואי שזה יגיע למאות אלפי אנשים הסטורי הזה", פתחה את הסטורי ששיתפה אתמול עם מאות אלפי עוקביה והבהירה מיד: "אל תסרסו אותנו". והיא לא הסתפקה בסיסמאות. בובליל ניתחה את הדינמיקה שמוכרת לכל מי שחי ברשת - מצד אחד העוקבים דורשים שקיפות ואותנטיות, אך כשהמשפיענים אכן בוחרים לשתף בדעות שלהם שלעיתים הן ביקורתיות ופחות נעימות, אז יוצאים עליהם.

"זה נקרא להיות אותנטי גם אם זה לא מתאים לכם, תנו לנו להיות מי שאנחנו. אל תסרסו", הוסיפה והסבירה.

בהמשך חשפה כיצד היא בוחרת להתמודד עם הדואליות הבעייתית של הרשת: "אני נמנעת לפעמים מלהגיד דברים כי אני מפחדת מהתגובות שאקבל - נשבעת באור עיניי בילדים שלי", אמרה. "אתן גורמות לנו להרגיש ככה", אמרה והדגימה תחושת מחנק פיזי בגרון. "חנק", היא חזרה והדגישה - "תנו לנו להיות מי שאנחנו. אם אני לא מי שאני, אין לי מה להיות פה. ואם אתן מעבירות ביקורת", ביקשה לסיום, "תעשו את זה בצורה נעימה ומכבדת. אם את לא מי שאת את לא שווה כלום". 

האירוניה ברורה: הרשתות החברתיות שמוכרות לנו אותנטיות כערך עליון, הופכות כל גילוי של פגיעות או ביקורת לטריגר לתגובה אלימה ולפעמים אפילו אכזרית. משפיענית שמדברת על קפה לא טעים? זה מספיק כדי להצית עליה אש. משפיענית שמדברת על תחושת מחנק? היא כבר "מתבכיינת" או "כפוית טובה" או "מתקרבנת".

הסטורי של עינב בובליל לא היה רק תגובה לספיר, אלא כתב אישום נגד תרבות שמקדשת את האותנטיות כל עוד היא לא מאיימת, לא כנה מדי ולא חורגת מהתלם "המקובל והנעים לאוזן". ברגע שמישהי באמת מעזה להיות אותנטית, גם אם זה רק על קפה, היא הופכת מיד למטרה. במילים אחרות: רוצים אותנטיות? תתמודדו גם כשהיא לא נוחה, לא מתוקה ולא עושה לייקים. כי כל עוד התרבות הזו ממשיכה לחנוק כל קול עצמאי, גם הקפה של הבוקר יישאר מר.