רומי אברג'יל חושפת: "הדיכאון השתלט עליי"

בעידן שבו כל תמונה ברשתות החברתיות נבחרת בקפידה, כל חיוך מחושב וכל רגע מתוקן בפילטר, יש אמת אחת כואבת ומושתקת שמעטים מוכנים להודות בה - החיים לא תמיד מסתדרים. מאחורי המסכים המבריקים מסתתרת מציאות מורכבת, כואבת ולעיתים בלתי נסבלת, מציאות שלכאורה לא מתיישבת עם התדמית המושלמת שמנסים למכור לנו.

רומי אברג'יל, אחת מהקולות הבולטים והכנים בדור שמסרב להעמיד פנים, בוחרת שוב ושוב לשבור את המחסום הזה. היא לא מסתפקת בשיתוף של רגעי השמחה וההצלחה, היא חושפת גם את הצדדים החשוכים, את הפגיעות ואת הכאב שמתרחש כשהמצלמה כבויה. אמש (רביעי) בסטורי אישי במיוחד, היא פתחה צוהר לעולם שבו לא הכל מסתדר, לא תמיד יש פתרונות פשוטים ולא תמיד אפשר להישאר אופטימיים.

צילום מסך אינסטגרם

"אני די מרגישה צורך לשתף שאני בימים לא טובים. ואתם גם די עוברים איתי הכל," כתבה אברג'יל ל-133 אלף עוקביה בלי לייפות, בלי להסתיר, בלי לנסות להרגיע.

"האמת היא שגם לא בא לי לשקר וגם מדאגה של אנשים שהתעניינו בי ושלחו הודעה אני מעריכה את זה נורא, אני מרגישה שלאחרונה שיתפתי יותר מדי וזה פגע בי", כתבה והוסיפה: "אז אני מבינה שעדיף לפעמים לשמור דברים לעצמי ופחות לשתף בכל דבר, בדברים הטובים ובדברים הלא טובים שאני חווה בלשון המעטה".

הכאב של רומי הוא לא רק נפשי הוא גם פיזי. הניתוח הכושל באפה שעברה בשנה האחרונה לא רק שינה את מראה פניה, אלא גם הותיר אותה להתמודד עם טראומה מתמשכת, סיבוכים רפואיים ותחושת אובדן שליטה.

"לפעמים מרגישה שעברתי חיים של בת 60 בחיי", כתבה. "אני לא לגמרי ישירה עכשיו כי אני מנסה להבין את הסיטואציה שנקלעתי אליה אבל אני באמת מתמודדת עם ימים לא פשוטים ואני מרגישה לא טוב נפשית ופיזית, קרה לי משהו שלא ציפיתי לו בכלל".

צילום מסך אינסטגרם

בהמשך לא היססה לחשוף את המורכבות: "אני יודעת שזה דיסוננס ממה שאני יכולה לשדר אבל זה קורה. תזכרו שלא תמיד הכל הולך כפי שאתם רוצים ואתם די חיים בסרט אם אתם חושבים שלכאב יש סוף, כל סוג של כאב, כי לא, צריך ללמוד לחיות איתו ולהתמודד איתו והוא תמיד יכול להכות בכל אז להיות בהיכון. הבריאות של אף אחד לא חסינה  גם לא שלי לא הפיזית ולא הנפשית", המשיכה ושיתפה בימים הקשים שעוברים עליה.

וההתמודדות הנפשית, כך התוודתה לא פחות קשה מהפיזית: "חשבתי שיש לי פוסט טראומה ממה שעברתי בשנה האחרונה עם הפנים שלי והבריאות שלי, אבל האמת היא שאני עדיין עמוק בתוך הטראומה והיא באמת מכה בי ואני מרגישה שהפעם גם הגיע הזמן באמת לטיפול נפשי ולעזרה. לא בושה להגיד קשה לי והנפש שלי עוברת קושי משמעותי לא פחות מהבריאות הפיזית שלי".

רומי לא מהססת להטיל ספק באופטימיות המלאכותית שמקיפה אותנו מכל עבר: "יהיה בסדר. הכול יעבור בסוף. תחשבי חיובי. אנשים תמיד נותנים לי את העצה הזו וגם אני תמיד נותנת אותה, אבל האם זה באמת נכון? ואם לא תמיד הכול עובר או מסתדר? מי באמת אמר שהכול בסוף מסתדר ויהיה טוב ואופטימי וחיובי? ואם אני לא מצליחה לשמור על אופטימיות? אני תמיד נראית לכולם כמו בן אדם מאוד מאוד אופטימי, שליו ורגוע - להוציא ממני אופטימיות זה ממש קשה. אני איכשהו קודם כול אראה את השלילי, הכישלון, הנפילה, ואז, אם נגיד והצלחתי, אז אני אומרת: ׳אוקיי, הצלחתי. מי אמר שאצליח פעם הבאה?".

ואז הגיעה גם הביקורת על תרבות השפע: "לפעמים זה נראה לי הזוי כמה שאנשים כל היום מחייכים ואומרים כמה שהכול טוב ומושלם ותודעת שפע וכל הדברים האלו. אמא'לה, איזה שפע יש לי? לא יודעת להסביר. עד כדי כך אין לכם טיפה של צרות? כאילו אנשים באמת מראים רק מה שטוב? עד כדי כך הכול טוב אצלכם? לא שזה מפריע לי חלילה".

"זה שאני חווה התקפי חרדה, זה שלפעמים אני רואה מולי מסך שחור וכאילו אין זהו אני כבר לא אצא מזה - זהו הדיכאון השתלט עליי. כאילו באמת עד כדי כך החיים של כולם מושלמים? אנשים רואים את החיים שלי גם ככה מבעד למצלמה? זה סתם שאלות שאני שואלת את עצמי ואולי גם אעשה על זה סרטון מתישהו כשארגיש טוב", חתמה את הסטורי כשהיא משתפת גם תמונה של הזרוע שלה עם אינפוזיה. 

"בואו נגיד שהחיים מאוד לא צפויים אז אל תמהרו להתלהב מדברים כי כמו שעליתם מהר מאוד אתם יכולים ליפול. רק בריאות לכולם, הנפש והגוף".