מיכל הקטנה: "שברו לי את הלב ואת הגוף"

היא כבר מזמן לא רק "מיכל הקטנה". מיכל ויצמן, הכוכבת שצבעה דור שלם בגוונים עזים של ילדות, הפכה השנה לאייקון של חשיפה, כאב, ועמידה זקופה מול הסערה. אחרי 25 שנות זוגיות, 16 שנות נישואים ושישה ילדים, מיכל וניר ויצמן סגרו בדצמבר האחרון את הדלת על הפרק המשותף -  לא בשקט, לא בצללים, אלא באור הזרקורים עם כל המדינה.

הפרידה, שהחלה כמשבר זוגי מתגלגל, הפכה לסאגה מתוקשרת: שמועות, הכחשות, קאמבקים, ואז, בוקר אחד, מדרגות הרבנות, עיניים אדומות, עיתונאים והסכם גירושים. "זה לא משהו שחשבתי שאי פעם יגיע אליי. לא רק שאהבתי את ניר, זה היה כל העולם שלי. זה בכלל לא בא מהכיוון שלי. בסוף אני שמתי את הקאט, אבל הוא הוביל אותי לשם", הודתה מיכל בדוקו המדובר של רשת ששודר במרץ ועורר סערה.

אבל מיכל לא עוצרת. הבוקר (רביעי) בסשן שאלות ותשובות באינסטגרם שהרגיש לרגעים כמו חדר טיפולים פתוח, היא  ענתה לעוקבות לאימהות, לנשים שנשבר להן הלב ודיברה דוגרי בלי פילטרים, כי כשמיכל עונה לשאלות באינסטגרם זה לא סתם תוכן, זו אסטרטגיה.

פחות אייקון ילדים, יותר דמות של עידן הפוסט גירושים: מדויקת, ממותגת ובעיקר חשופה כשהיא ממתגת מחדש את עצמה כאישה שלא רק נעמדת מול קהל אלא גם מול עצמה.

"אני מעריצה אותך. תשתפי בהתמודדות שלך עם הפרידה. אני באותו מצב", ביקשה ממנה עוקבת. "פרידה היא לא תמיד החלטה. לפעמים היא הכרעה. היא לא נולדה ביום אחד, אלא טפטפה לאט דרך שתיקות, דרך לילות ארוכים של סימני שאלה, דרך עיניים שהתחילו להבין שמי שמולי כבר לא באמת שם. הלכתי לא כי רציתי, אלא כי כבר לא יכולתי להישאר במקום שמוחק אותי", שיתפה.

"משברים לא שאלו אותי אם אני מוכנה הם פשוט באו בלי התראה. שברו לי את הלב, את האמון, לפעמים גם את הגוף", המשיכה ושיתפה. "אבל מתוך כל השברים אספתי את עצמי חתיכה אחרי חתיכה. לא פחדתי. ידעתי שזה או שאני קמה או שהחיים ימשיכו בלעדיי. 

"הכוח האמיתי שלי? זה לא שלא נפלתי. זה שבכל פעם מחדש בחרתי לא לפחד מהכאב ולהמשיך ללכת. ואני הולכת. אולי בקצב אחר, אולי בדרך חדשה אבל עם גב זקוף, לב פתוח, ואמונה עמוקה שאני כבר בדרך לניצחון האמיתי: חיים שקטים. נקיים. אמיצים. שלי". 

צילום מסך אינסטגרם

וזה לא נגמר שם. בשאלה אחרת שנגעה לאימהות, היא חידדה את הפרדוקס שכל הורה יחיד מכיר: איך נותנים יציבות כשאתה עצמך בקושי עומד. היא לא מתביישת לדבר על הילדים - הלב, הריאות, כל הסיבה לקום בבוקר, אבל גם לא מתביישת להודות: "כדי להיות שם באמת בשבילם אני חייבת להיות שם קודם כל בשבילי. בחרתי לא לברוח. לא מהכאב, לא מהשבר, לא מהעייפות שנאספה בשתיקה. הסתכלתי למציאות בעיניים ואמרתי: 'כן, אני בתוך משבר אבל אני לא אאבד את עצמי בתוכו, כי להתמודד זה לא להיות גיבורה זה להיות כנה. זה לדעת מתי להמשיך ומתי לעצור ולהגיד 'עד כאן"'.