מראה מראה שעל הקיר, מי הכי צבועה בעיר?

הוליווד היא עיר של מראות - לפעמים מזכוכית לעיתים מעשן. השבוע, כשאיימי לו ווד כוכבת "הלוטוס הלבן" לחצה לייק לפוסט שמבקר את משחקה של גל גדות ב"שלגיה", היא כנראה שכחה איזו תמונה בדיוק משתקפת ממנה. הפוסט, שצבר תאוצה בעיקר ברדיט וב-X (טוויטר לשעבר), קבע בפשטות: "גל גדות פשוט לא יודעת לשחק". לייק קטן. דרמה גדולה.

במבט ראשון, זה לא יותר מאקט פאסיבי אגרסיבי מהזן הידוע אבל ההקשר פה חשוב לאין שעור: ווד שזכתה לגל אהדה ציבורי כשסאטרדיי נייט לייב לעגו לפני כשבועיים לשיניה במערכון שהפך לשנוי במחלוקת, תקפה אז את תרבות השיימינג, טענה שקומדיה לא חייבת לבוא על חשבון גוף של אישה ואף סיפרה ש"קיבלה פרחים" מהקומיקאית שהציגה אותה.

רגע מכונן לכאורה במאבק נגד שיימינג ואף לקח לעתיד, אבל מה עשתה ווד עם כל הטוב הזה? ניגבה את הדמעות עם לייק לתגובות על חוסר הכישרון כביכול של שחקנית אחרת.

כדי להבין עד כמה העימות הזה מסמן משהו עמוק יותר צריך להכיר את הנפשות הפועלות: מחד, גל גדות, "וונדר וומן", גיבורת על שניסתה להיות גם המלכה הרעה של דיסני, סרט שעלה 270 מיליון דולר, ספג מתקפה על כך שהוא "מתאמץ להיות פרוגרסיבי" ומסומן כאחד מהכישלונות הגדולים והמביכים של דיסני בשנים האחרונות, ומצד השני - עכשיו מגיע הלייק של ווד.

ציני? ודאי. צבוע? ללא כל ספק, כי מה שראינו פה הוא לא רק לייק שנעשה בהיסח דעת אלא רגע קטן של אמת: גם מי שמדברת גבוהה על חמלה ורגישות יודעת לפעמים לזרוק אבן לבאר גם אם מדובר "רק" בלייק ולא בפוסט שהיא עצמה כתבה.

חגיגה אכזרית

והתגובות? ברדיט זה היה האות לחגיגה אכזרית על חשבונה של גל באופן כמעט גורף, אבל גם שם היו משתמשים שהרימו גבה והכתירו את איימי למלכה החדשה של שיימינג סלקטיבי.

"היא מתייפחת בטלוויזיה על בדיחות של שיניים ואז יורדת על כישרון של קולגה?", כתב אחד. "תעשו לי טובה. זו לא ביקורת, זה טראש בעקבים גבוהים". "היא בוכה על שיניים אבל תוקפת שחקנית אחרת? בחייאת", כתב גולש נוסף כשאחר הוסיף: "פעם שחקנים היו עולים על הבמה. היום הם פשוט מורידים אחד את השני בטוקבק".

כשהעולם הדיגיטלי הופך כל גולש לשופט וכל לייק להצהרה, תרבות השיימינג כבר מזמן לא מוגבלת לבריונים בתיכון ומנוהלת עכשיו על ידי עברייני מקלדת עם חשבונות חברתיים.  

פעם זה היה פשוט: מי שצעק ברחוב נחשב משוגע. היום, מי שצורח בטיקטוק מקבל חוזה פרסום. השיימינג עבר אבולוציה והוא כבר לא רק גס הוא מתוחכם. הוא מתחפש לביקורת אומנותית, לערכים, לפמיניזם נאור, לפעמים אפילו ל"לייק", אבל בסוף, מה זה משנה אם אתה שורף מישהו עם מם או עם מטאפורה? שיימינג הוא שיימינג גם כששמים עליו פילטר.

בעולם שבו כל פוסט הוא פסק דין וכל טיקטוק הוא כתב אישום, היושרה והחמלה הפכו למטבע נדיר. אז בפעם הבאה שמישהו בוכה בתקשורת על "פגיעות", שווה לבדוק קודם מה הוא עושה כשאחרים הם המטרה.