לא לעשות כלום: תחרות הבטלה של דרום קוריאה משגעת את העולם

מה שהתחיל כאירוע חד פעמי בלב סיאול, הפך לתופעה עולמית שמציינת עשור להיווסדה • הכללים פשוטים כביכול, אבל מתחת לפני השטח מסתתרת סערה – האם המשתתפים יצליחו לשתוק ולהתרחק מהרשתות החברתיות למשך 90 דקות, ומה קורה לגוף באותה בטלה?

לא לעשות כלום. אילוסטרציה. צילום: GettyImages

בעולם המהיר של היום, שבו הסמארטפונים שולטים בתשומת הלב שלנו ונראה שהשאיפה שלנו לפרודוקטיביות לא נפסקת לעולם, הערך של לקחת רגע ולא לעשות כלום הפך לדבר נדיר. עם זאת, עם כל הכאוס של החיים המודרניים, יש אירוע אחד שחוגג את אמנות השקט והשתיקה: תחרות הספייס-אאוט של דרום קוריאה.

דמיינו לעצמכם יותר מ-100 אנשים מתכנסים על מזרני יוגה, מאוחדים על ידי מטרה יחידה - לא לעשות כלום. במשך 90 דקות, המשתתפים שוקעים במצב של שלווה, נעים בין תודעה לשינה, כל זאת תוך התנגדות לדחף להיכנע להסחת דעת כלשהי, בין אם לפתוח בשיחה או לגלול ברשתות החברתיות.

מה שהתחיל כאירוע חד פעמי בלב סיאול, הפך לתופעה עולמית, עם תחרויות ספייס-אאוט שצצות בערים ברחבי העולם, בייג'ין, רוטרדם, טוקיו וניו יורק.

     

View this post on Instagram

           

A post shared by Space-out Competition (@thespaceoutcompetition)

בראש היוזמה הזו עומדת האמנית וופסיינד (Woopsyand), שהגתה את התחרות כדי לתת משמעות לבטלה. "אנשים דבוקים לסמארטפונים שלהם מהבוקר עד הלילה, ולא משאירים מקום למחשבה. התחרות הזו נועדה לתת לאנשים מנוחה", היא אמרה בראיון.

התחרות, שציינה ממש השבוע עשור להיווסדה, נועדה לתת לאנשים מרחב בטוח לבריחה מדרישות היום-יום. התחרות מעודדות את המשתתפים לאמץ שלווה על ידי חוסר תנועה במשך 90 דקות.

במבט ראשון, הכללים של ספייס אאוט עשויים להיראות פשוטים, אך הפשטות שלהם סותרת את ההשפעה שהם מחזיקים. על המשתתפים מוטלת המשימה לשמור על שקט מוחלט לאורך כל התחרות. כל סטייה, בין אם מדובר בבדיקת טלפונים, השתתפות בשיחה הירדמות, גורמת לפסילה מידית.

המדע שמאחורי הבטלה

בעוד שהתנהגותם החיצונית של המשתתפים עשויה לשדר הילה של שלווה, מתחת לפני השטח מסתתר משחק מרתק של תגובות פיזיולוגיות. קצב להב של המשתתפים מנוטר מדי 15 דקות. דופק יציב או יורד זוכה לשבחים. 

     

View this post on Instagram

           

A post shared by Space-out Competition (@thespaceoutcompetition)

המשתתפים, מרקעים ומקצועות מגוונים, לובשים בגדים המשקפים את חיי היומיום שלהם. כשהתחרות מתחילה בקול שריקה, המשתתפים נכנעים לחיבוק המדיטטיבי של השקט. עבור משתתפים רבים התחרות מייצגת יותר מסתם הפוגה זמנית מהכאוס של העולם המודרני - היא מסע של גילוי עצמי והתבוננות פנימה. כשהם שוקעים במעמקי התודעה השקטים שלהם, המשתתפים מתמודדים עם הקונפליקט הפנימי.

עם כל דקה שעוברת, הגבולות בין העצמי לסביבה מתחילים להיטשטש, וחושפים תחושה של חיבור ושלווה, כאשר בעבור אחרים ככל שהזמן לסיום התחרות מתקרב קצב הלב עולה וההתרגשות לקראת "ניצחון" עולה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר